Salme 59
1 Til Sangmesteren; „fordærv ikke‟; af David; „et gyldent Smykke‟; der Saul sendte hen, og de toge Vare paa Huset for at slaa ham ihjel.
| למנצח אל תשחת לדוד מכתם בשלח שאול וישמרו את הבית להמיתו הצילני מאיבי אלהי ממתקוממי תשגבני׃ |
2 Min Gud! fri mig fra mine Fjender, sæt mig paa et højt Sted imod dem, som staa op imod mig.
| הצילני מפעלי און ומאנשי דמים הושיעני׃ |
3 Fri mig fra dem, som gøre Uret, og frels mig fra blodgerrige Mænd!
| כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים לא פשעי ולא חטאתי יהוה׃ |
4 Thi se, de lure efter min Sjæl, de stærke holde sammen imod mig, uden min Overtrædelse og uden min Synd, o Herre!
| בלי עון ירוצון ויכוננו עורה לקראתי וראה׃ |
5 Uden min Skyld storme de frem og stille sig op; vaagn op at møde mig og se til!
| ואתה יהוה אלהים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקד כל הגוים אל תחן כל בגדי און סלה׃ |
6 Ja, du, Herre, Gud Zebaoth! Israels Gud, vaagn op at hjemsøge alle Hedningerne! vær ingen naadig af alle de troløse Niddinger! (Sela)
| ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר׃ |
7 De komme igen imod Aftenen, de tude som Hunde og løbe omkring i Staden.
| הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שמע׃ |
8 Se, de udgyde Ord af deres Mund, der er Sværd paa deres Læber; thi „hvo hører det?‟
| ואתה יהוה תשחק למו תלעג לכל גוים׃ |
9 Men du, Herre! du ler ad dem, du spotter alle Hedningerne.
| עזו אליך אשמרה כי אלהים משגבי׃ |
10 Imod hans Styrke vil jeg vogte paa dig, thi Gud er min Befæstning.
| אלהי חסדו יקדמני אלהים יראני בשררי׃ |
11 Gud, som beviser mig Miskundhed, skal komme mig i Møde; Gud skal lade mig se med Lyst paa mine Fjender.
| אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדני׃ |
12 Slaa dem ikke ihjel, at mit Folk ikke skal glemme det; lad dem vanke hid og did for din Magt, og lad dem styrte, Herre, vort Skjold.
| חטאת פימו דבר שפתימו וילכדו בגאונם ומאלה ומכחש יספרו׃ |
13 Deres Læbers Ord er Synd i deres Mund; lad dem gribes i deres Hovmod og for den Forbandelse og Løgn, som de udsige.
| כלה בחמה כלה ואינמו וידעו כי אלהים משל ביעקב לאפסי הארץ סלה׃ |
14 Gør Ende paa dem i din Vrede, gør Ende paa dem, at de ikke ere mere til; og de skulle vide, at Gud er den, som hersker i Jakob indtil Jordens Ender. (Sela)
| וישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר׃ |
15 Og de skulle komme igen om Aftenen, tude som Hunde og løbe omkring i Staden.
| המה ינועון לאכל אם לא ישבעו וילינו׃ |
16 De skulle vanke hid og did efter Føde og overnatte, uden at de blive mætte.
| ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי׃ |
17 Men jeg vil synge om din Styrke, jeg vil synge med Fryd om din Miskundhed om Morgenen; thi du var mig en Befæstning og en Tilflugt paa min Nøds Dag. Min Styrke! for dig vil jeg synge, thi Gud er min Befæstning, Gud, som beviser mig Miskundhed.
| עזי אליך אזמרה כי אלהים משגבי אלהי חסדי׃ |
