Salme 137

1 Ved Babylons Floder, der sad vi, og vi græd, naar vi kom Zion i Hu.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

2 Paa Vidierne i Landet havde vi hængt vore Harper.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

3 Thi der begærede de, som holdt os fangne, at vi skulde synge; og de, som plagede os, begærede, at vi skulde være glade: „Synger for os af Zions Sange!‟

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

4 Hvorledes skulde vi synge Herrens Sang i et fremmed Land?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

5 Dersom jeg glemmer dig, Jerusalem, da glemme mig min højre Haand!

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

6 Min Tunge hænge ved min Gane, hvis jeg ikke kommer dig i Hu, hvis jeg ikke ophøjer Jerusalem over min højeste Glæde.

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

7 Herre! kom Edoms Børn i Hu efter, hvad de gjorde paa Jerusalems Dag, da de sagde: „Gører bart, gører bart indtil Grundvolden i den.‟

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

8 Babels Datter, du ødelagte! lyksalig den, som betaler dig din Løn for, hvad du lønnede os med.

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

9 Lyksalig den, som griber og knuser dine spæde Børn imod Klippen.

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃