Salme 137

1 Ved Babylons Floder, der sad vi, og vi græd, naar vi kom Zion i Hu.

על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

2 Paa Vidierne i Landet havde vi hængt vore Harper.

על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

3 Thi der begærede de, som holdt os fangne, at vi skulde synge; og de, som plagede os, begærede, at vi skulde være glade: „Synger for os af Zions Sange!‟

כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

4 Hvorledes skulde vi synge Herrens Sang i et fremmed Land?

איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

5 Dersom jeg glemmer dig, Jerusalem, da glemme mig min højre Haand!

אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

6 Min Tunge hænge ved min Gane, hvis jeg ikke kommer dig i Hu, hvis jeg ikke ophøjer Jerusalem over min højeste Glæde.

תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

7 Herre! kom Edoms Børn i Hu efter, hvad de gjorde paa Jerusalems Dag, da de sagde: „Gører bart, gører bart indtil Grundvolden i den.‟

זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

8 Babels Datter, du ødelagte! lyksalig den, som betaler dig din Løn for, hvad du lønnede os med.

בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

9 Lyksalig den, som griber og knuser dine spæde Børn imod Klippen.

אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע