Salme 119
1 Salige ere de fuldkomne i Vandel, de, som vandre i Herrens Lov.
| אשרי תמימי דרך ההלכים בתורת יהוה׃ |
2 Salige ere de, som bevare hans Vidnesbyrd, de, som søge ham af ganske Hjerte;
| אשרי נצרי עדתיו בכל לב ידרשוהו׃ |
3 og de, som ikke øve Uretfærdighed, men vandre paa hans Veje.
| אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו׃ |
4 Du har givet dine Bud, for at de nøje skulle holdes.
| אתה צויתה פקדיך לשמר מאד׃ |
5 Gid mine Veje maatte stadfæstes, at jeg kan holde dine Skikke;
| אחלי יכנו דרכי לשמר חקיך׃ |
6 da skal jeg ikke beskæmmes, naar jeg ser hen til alle dine Bud.
| אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך׃ |
7 Jeg vil prise dig af et oprigtigt Hjerte, naar jeg lærer din Retfærdigheds Domme at kende.
| אודך בישר לבב בלמדי משפטי צדקך׃ |
8 Jeg vil holde dine Skikke, forlad mig ikke aldeles.
| את חקיך אשמר אל תעזבני עד מאד׃ |
9 Hvormed skal en ung holde sin Sti ren? Derved at han holder sig efter dit Ord.
| במה יזכה נער את ארחו לשמר כדברך׃ |
10 Jeg søgte dig af mit ganske Hjerte, lad mig ikke fare vild fra dine Bud!
| בכל לבי דרשתיך אל תשגני ממצותיך׃ |
11 Jeg gemte dit Ord i mit Hjerte, paa det jeg ikke skulde synde imod dig.
| בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך׃ |
12 Lovet være du, Herre! lær mig dine Skikke.
| ברוך אתה יהוה למדני חקיך׃ |
13 Jeg forkyndte med mine Læber alle din Munds retfærdige Domme.
| בשפתי ספרתי כל משפטי פיך׃ |
14 Jeg glædede mig ved dine Vidnesbyrds Vej som over alle Skatte.
| בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון׃ |
15 Jeg vil grunde paa dine Befalinger og se til dine Stier.
| בפקדיך אשיחה ואביטה ארחתיך׃ |
16 Jeg finder min Lyst i dine Skikke, jeg vir ikke glemme dit Ord.
| בחקתיך אשתעשע לא אשכח דברך׃ |
17 Gør vel imod din Tjener, at jeg maa leve, og jeg vil holde dit Ord.
| גמל על עבדך אחיה ואשמרה דברך׃ |
18 Aabn mine Øjne, at jeg maa se de underfulde Ting i din Lov.
| גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך׃ |
19 Jeg er fremmed paa Jorden, skjul ikke dine Bud for mig!
| גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך׃ |
20 Min Sjæl er knust, saa at jeg længes efter dine Domme alle Tider.
| גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת׃ |
21 Du skældte paa de hovmodige, de bleve forbandede, de, som fore vild fra dine Bud.
| גערת זדים ארורים השגים ממצותיך׃ |
22 Vælt Forhaanelse og Foragt fra mig; thi jeg har bevaret dine Vidnesbyrd.
| גל מעלי חרפה ובוז כי עדתיך נצרתי׃ |
23 Endog Fyrster have sat sig ned og holdt Raad imod mig; men din Tjener grunder paa dine Skikke.
| גם ישבו שרים בי נדברו עבדך ישיח בחקיך׃ |
24 Jeg finder min Lyst i dine Vidnesbyrd, de ere mit Raads Mænd.
| גם עדתיך שעשעי אנשי עצתי׃ |
25 Min Sjæl hænger ved Støvet; hold mig i Live efter dit Ord!
| דבקה לעפר נפשי חיני כדברך׃ |
26 Jeg opregnede mine Veje, og du bønhørte mig; lær mig dine Skikke!
| דרכי ספרתי ותענני למדני חקיך׃ |
27 Lad mig forstaa dine Befalingers Vej, og jeg vil grunde paa dine underfulde Gerninger.
| דרך פקודיך הבינני ואשיחה בנפלאותיך׃ |
28 Min Sjæl svinder hen af Bedrøvelse; oprejs mig efter dit Ord!
| דלפה נפשי מתוגה קימני כדברך׃ |
29 Vend Løgnens Vej fra mig, og skænk mig Naade i din Lov!
| דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני׃ |
30 Jeg udvalgte Trofastheds Vej; jeg satte dine Domme for mig.
| דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי׃ |
31 Jeg hang ved dine Vidnesbyrd; Herre! lad mig ikke beskæmmes.
| דבקתי בעדותיך יהוה אל תבישני׃ |
32 Jeg vil løbe dine Buds Vej; thi du giver mit Hjerte at aande frit.
| דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי׃ |
33 Lær mig, Herre! dine Skikkes Vej, og jeg vil bevare den indtil Enden.
| הורני יהוה דרך חקיך ואצרנה עקב׃ |
34 Undervis mig, at jeg maa bevare din Lov og holde den af ganske Hjerte.
| הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל לב׃ |
35 Led mig frem ad dine Buds Sti; thi til den har jeg Lyst;
| הדריכני בנתיב מצותיך כי בו חפצתי׃ |
36 Bøj mit Hjerte til dine Vidnesbyrd og ikke til ulovlig Vinding.
| הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע׃ |
37 Bortvend mine Øjne, at de ikke se til Forfængelighed; hold mig i Live paa din Vej!
| העבר עיני מראות שוא בדרכך חיני׃ |
38 Opfyld for din Tjener dit Ord, som er knyttet til Frygt for dig.
| הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך׃ |
39 Bortvend min Forsmædelse, som jeg frygtede for; thi dine Domme ere gode.
| העבר חרפתי אשר יגרתי כי משפטיך טובים׃ |
40 Se, jeg har Længsel efter dine Befalinger; hold mig i Live ved din Retfærdighed!
| הנה תאבתי לפקדיך בצדקתך חיני׃ |
41 Lad din Miskundhed, o Herre! komme over mig, din Frelse, efter dit Ord.
| ויבאני חסדך יהוה תשועתך כאמרתך׃ |
42 Og jeg vil svare den, som forhaaner mig, et Ord; thi jeg har sat min Lid til dit Ord.
| ואענה חרפי דבר כי בטחתי בדברך׃ |
43 Og tag ikke Sandheds Ord aldeles fra min Mund; thi jeg har ventet paa dine Domme.
| ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי למשפטך יחלתי׃ |
44 Og jeg vil stedse holde din Lov, evindelig og altid.
| ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד׃ |
45 Og lad mig vandre i det fri; thi jeg har søgt dine Befalinger.
| ואתהלכה ברחבה כי פקדיך דרשתי׃ |
46 Og jeg vil tale om dine Vidnesbyrd for Konger og skal ikke beskæmmes.
| ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש׃ |
47 Og jeg vil søge min Lyst i dine Bud, hvilke jeg elsker.
| ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי׃ |
48 Og jeg vil opløfte mine Hænder til dine Bud, hvilke jeg elsker, og grunde paa dine Skikke.
| ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי ואשיחה בחקיך׃ |
49 Kom Ordet til din Tjener i Hu, efterdi du lod mig haabe.
| זכר דבר לעבדך על אשר יחלתני׃ |
50 Dette er min Trøst i min Elendighed; thi dit Ord har holdt mig i Live.
| זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חיתני׃ |
51 De hovmodige have spottet mig saa saare, jeg bøjede ikke af fra din Lov.
| זדים הליצני עד מאד מתורתך לא נטיתי׃ |
52 Herre! dine Domme af Evighed kom jeg i Hu og blev trøstet.
| זכרתי משפטיך מעולם יהוה ואתנחם׃ |
53 Der betog mig en heftig Harme over de ugudelige, som forlade din Lov.
| זלעפה אחזתני מרשעים עזבי תורתך׃ |
54 Dine Bud have været mine Sange i min Udlændigheds Hus.
| זמרות היו לי חקיך בבית מגורי׃ |
55 Om Natten kom jeg dit Navn i Hu, o Herre! og holdt din Lov.
| זכרתי בלילה שמך יהוה ואשמרה תורתך׃ |
56 Dette skete mig; thi dine Befalinger har jeg holdt.
| זאת היתה לי כי פקדיך נצרתי׃ |
57 Jeg sagde: Herren er min Del, jeg vil holde dine Ord.
| חלקי יהוה אמרתי לשמר דבריך׃ |
58 Jeg bad ydmygt for dit Ansigt af ganske Hjerte: Vær mig naadig efter dit Ord!
| חליתי פניך בכל לב חנני כאמרתך׃ |
59 Jeg betænkte mine Veje, og jeg vil vende mine Fødder tilbage til dine Vidnesbyrd.
| חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך׃ |
60 Jeg hastede og tøvede ikke med at holde dine Bud.
| חשתי ולא התמהמהתי לשמר מצותיך׃ |
61 De ugudeliges Garn omspændte mig; din Lov glemte jeg ikke.
| חבלי רשעים עודני תורתך לא שכחתי׃ |
62 Midt om Natten staar jeg op, at prise dig for din Retfærdigheds Domme.
| חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך׃ |
63 Jeg har Samkvem med alle dem, som frygte dig, og med dem, som holde dine Befalinger.
| חבר אני לכל אשר יראוך ולשמרי פקודיך׃ |
64 Jorden er fuld af din Miskundhed, Herre! lær mig dine Skikke.
| חסדך יהוה מלאה הארץ חקיך למדני׃ |
65 Du gjorde vel imod din Tjener, Herre! efter dit Ord.
| טוב עשית עם עבדך יהוה כדברך׃ |
66 Lær mig at faa god Sans og Forstand; thi jeg tror paa dine Bud.
| טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי׃ |
67 Før jeg blev ydmyget, for jeg vild, men nu holder jeg dit Ord.
| טרם אענה אני שגג ועתה אמרתך שמרתי׃ |
68 Du er god og gør godt; lær mig dine Skikke!
| טוב אתה ומטיב למדני חקיך׃ |
69 De hovmodige have opspundet Løgn imod mig; men jeg vil holde dine Befalinger af ganske Hjerte.
| טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצר פקודיך׃ |
70 Deres Hjerte er følesløst som Fedt; men jeg forlyster mig ved din Lov.
| טפש כחלב לבם אני תורתך שעשעתי׃ |
71 Det var mig godt, at jeg blev ydmyget, at jeg kunde lære dine Skikke.
| טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך׃ |
72 Din Munds Lov er mig bedre end tusinde Stykker Guld og Sølv.
| טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף׃ |
73 Dine Hænder have skabt mig og beredt mig; giv mig Forstand, at jeg kan lære at kende dine Bud.
| ידיך עשוני ויכוננוני הבינני ואלמדה מצותיך׃ |
74 De, som frygte dig, skulle se mig og glæde sig; thi jeg haaber paa dit Ord.
| יראיך יראוני וישמחו כי לדברך יחלתי׃ |
75 Herre! jeg ved, at dine Domme ere Retfærdighed, og at du af Trofasthed ydmygede mig.
| ידעתי יהוה כי צדק משפטיך ואמונה עניתני׃ |
76 Lad dog din Miskundhed være mig til Trøst efter dit Ord til din Tjener.
| יהי נא חסדך לנחמני כאמרתך לעבדך׃ |
77 Lad din Barmhjertighed komme over mig, at jeg maa leve; thi din Lov er min Lyst.
| יבאוני רחמיך ואחיה כי תורתך שעשעי׃ |
78 Lad de hovmodige beskæmmes, thi uden Skel have de forurettet mig; men jeg vil grunde paa dine Befalinger.
| יבשו זדים כי שקר עותוני אני אשיח בפקודיך׃ |
79 Lad dem vende tilbage til mig, som frygte dig, og som kende dine Vidnesbyrd.
| ישובו לי יראיך וידעו עדתיך׃ |
80 Lad mit Hjerte være fuldkomment efter dine Skikke, at jeg ikke skal beskæmmes.
| יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש׃ |
81 Min Sjæl forsmægter af Længsel efter din Frelse; jeg haaber paa dit Ord.
| כלתה לתשועתך נפשי לדברך יחלתי׃ |
82 Mine Øjne forsmægtede af Længsel efter dit Ord, idet jeg sagde: Naar vil du trøste mig?
| כלו עיני לאמרתך לאמר מתי תנחמני׃ |
83 Thi jeg var ligesom en Læderflaske i Røg; dine Skikke glemte jeg ikke.
| כי הייתי כנאד בקיטור חקיך לא שכחתי׃ |
84 Hvor mange ere vel din Tjeners Dage? naar vil du holde Dom over dem, som forfølge mig?
| כמה ימי עבדך מתי תעשה ברדפי משפט׃ |
85 De hovmodige grove Grave for mig, og de skikke sig ikke efter din Lov.
| כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך׃ |
86 Alle dine Bud ere Trofasthed; uden Grund forfølger man mig; hjælp mig!
| כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני׃ |
87 De havde paa et lidet nær ødelagt mig i Landet; men jeg forlod ikke dine Befalinger.
| כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פקודיך׃ |
88 Hold mig i Live efter din Miskundhed, saa vil jeg bevare din Munds Vidnesbyrd.
| כחסדך חיני ואשמרה עדות פיך׃ |
89 Herre! dit Ord bestaar evindelig i Himlene.
| לעולם יהוה דברך נצב בשמים׃ |
90 Din Trofasthed varer fra Slægt til Slægt; du befæstede Jorden, og den stod fast.
| לדר ודר אמונתך כוננת ארץ ותעמד׃ |
91 De bestaa endnu denne Dag efter dine Domme; thi de ere alle dine Tjenere.
| למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך׃ |
92 Dersom ikke din Lov havde været min Lyst, da var jeg omkommen udi min Elendighed.
| לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי׃ |
93 Jeg skal i Evighed ikke forglemme dine Befalinger; thi ved dem holdt du mig i Live.
| לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני׃ |
94 Din er jeg; frels mig; thi jeg søger efter dine Befalinger.
| לך אני הושיעני כי פקודיך דרשתי׃ |
95 De ugudelige biede paa mig for at lægge mig øde; jeg vil give Agt paa dine Vidnesbyrd.
| לי קוו רשעים לאבדני עדתיך אתבונן׃ |
96 Jeg har set Ende paa al Fuldkommenhed; men dit Bud strækker sig saare vidt.
| לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד׃ |
97 Hvor kær har jeg din Lov! den er min Tanke den ganske Dag.
| מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי׃ |
98 Dine Bud gøre mig visere end mine Fjender; thi de ere for mig evindelig.
| מאיבי תחכמני מצותך כי לעולם היא לי׃ |
99 Jeg blev klogere end alle mine Lærere; thi dine Vidnesbyrd ere min Tanke.
| מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי׃ |
100 Jeg er bleven forstandigere end de gamle; thi jeg har bevaret dine Befalinger.
| מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי׃ |
101 Jeg holdt mine Fødder tilbage fra al Ondskabens Sti, at jeg kunde holde dit Ord.
| מכל ארח רע כלאתי רגלי למען אשמר דברך׃ |
102 Jeg afveg ikke fra dine Domme; thi du har lært mig det.
| ממשפטיך לא סרתי כי אתה הורתני׃ |
103 Hvor vare dine Ord søde for min Gane, mere end Honning for min Mund.
| מה נמלצו לחכי אמרתך מדבש לפי׃ |
104 Jeg er bleven forstandig af dine Befalinger; derfor hader jeg al Løgnens Sti.
| מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל ארח שקר׃ |
105 Dit Ord er en Lygte for min Fod og et Lys paa min Sti.
| נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי׃ |
106 Jeg har svoret og holdt det, at jeg vilde bevare din Retfærdigheds Domme.
| נשבעתי ואקימה לשמר משפטי צדקך׃ |
107 Jeg er saare plaget; Herre! hold mig i Live efter dit Ord.
| נעניתי עד מאד יהוה חיני כדברך׃ |
108 Lad min Munds frivillige Ofre behage dig, Herre! og lær mig dine Domme.
| נדבות פי רצה נא יהוה ומשפטיך למדני׃ |
109 Jeg gaar altid med Livet i Hænderne; dog har jeg ikke glemt din Lov.
| נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי׃ |
110 De ugudelige lagde Snarer for mig; dog for jeg ikke vild fra dine Befalinger.
| נתנו רשעים פח לי ומפקודיך לא תעיתי׃ |
111 Jeg fik dine Vidnesbyrd til Arv evindelig; thi de ere mit Hjertes Glæde.
| נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה׃ |
112 Jeg bøjede mit Hjerte til at gøre efter dine Skikke evindelig indtil Enden.
| נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב׃ |
113 De tvesindede hader jeg; men din Lov elsker jeg.
| סעפים שנאתי ותורתך אהבתי׃ |
114 Du er mit Skjul og mit Skjold; jeg haaber paa dit Ord.
| סתרי ומגני אתה לדברך יחלתי׃ |
115 Viger fra mig, I onde! og jeg vil bevare min Guds Bud.
| סורו ממני מרעים ואצרה מצות אלהי׃ |
116 Ophold mig efter dit Ord, at jeg maa leve, og lad mig ikke blive til Skamme med mit Haab!
| סמכני כאמרתך ואחיה ואל תבישני משברי׃ |
117 Styrk mig, at jeg maa blive frelst, og jeg vil altid se hen til dine Skikke.
| סעדני ואושעה ואשעה בחקיך תמיד׃ |
118 Du forkaster alle dem, som fare vild fra dine Skikke; thi deres Svig er Løgn.
| סלית כל שוגים מחקיך כי שקר תרמיתם׃ |
119 Du lod alle de ugudelige paa Jorden svinde bort som Skum; derfor elsker jeg dine Vidnesbyrd.
| סגים השבת כל רשעי ארץ לכן אהבתי עדתיך׃ |
120 Af Frygt for dig gyste min Krop, og jeg frygtede for dine Domme.
| סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי׃ |
121 Jeg gjorde Ret og Retfærdighed; du vil ikke overgive mig til dem, som gøre mig Vold!
| עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעשקי׃ |
122 Vær Borgen for din Tjener, ham til Bedste; lad de hovmodige ikke gøre mig Vold.
| ערב עבדך לטוב אל יעשקני זדים׃ |
123 Mine Øjne forsmægte af Længsel efter din Frelse og efter din Retfærdigheds Ord.
| עיני כלו לישועתך ולאמרת צדקך׃ |
124 Gør med din Tjener efter din Miskundhed, og lær mig dine Skikke!
| עשה עם עבדך כחסדך וחקיך למדני׃ |
125 Jeg er din Tjener; undervis mig, at jeg maa kende dine Vidnesbyrd.
| עבדך אני הבינני ואדעה עדתיך׃ |
126 Det er Tid, at Herren gør noget; de have brudt din Lov.
| עת לעשות ליהוה הפרו תורתך׃ |
127 Derfor elsker jeg dine Bud mere end Guld og mere end fint Guld.
| על כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז׃ |
128 Derfor holder jeg alle dine Befalinger om alle Ting for at være rette; jeg hader al Løgnens Vej.
| על כן כל פקודי כל ישרתי כל ארח שקר שנאתי׃ |
129 Dine Vidnesbyrd ere underfulde; derfor bevarer min Sjæl dem.
| פלאות עדותיך על כן נצרתם נפשי׃ |
130 Dine Ords Aabenbaring spreder Lys og gør de enfoldige forstandige.
| פתח דבריך יאיר מבין פתיים׃ |
131 Jeg oplod min Mund og higede; thi jeg havde Længsel efter dine Bud.
| פי פערתי ואשאפה כי למצותיך יאבתי׃ |
132 Vend dig til mig, og vær mig naadig efter din Vis imod dem, der elske dit Navn.
| פנה אלי וחנני כמשפט לאהבי שמך׃ |
133 Befæst mine Trin ved dit Ord, og lad ingen Uret herske over mig!
| פעמי הכן באמרתך ואל תשלט בי כל און׃ |
134 Udløs mig af Menneskers Vold, saa vil jeg holde dine Befalinger.
| פדני מעשק אדם ואשמרה פקודיך׃ |
135 Lad dit Ansigt lyse over din Tjener, og lær mig dine Skikke!
| פניך האר בעבדך ולמדני את חקיך׃ |
136 Der nedflød Vandstrømme af mine Øjne, fordi man ikke holdt din Lov.
| פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך׃ |
137 Du er retfærdig, Herre! og dine Domme ere retvise.
| צדיק אתה יהוה וישר משפטיך׃ |
138 Du har sat dine Vidnesbyrd som Retfærdighed og Trofasthed overmaade.
| צוית צדק עדתיך ואמונה מאד׃ |
139 Min Nidkærhed har lagt mig øde; thi mine Modstandere have glemt dine Ord.
| צמתתני קנאתי כי שכחו דבריך צרי׃ |
140 Dit Ord er saare lutret, og din Tjener elsker det.
| צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה׃ |
141 Jeg er liden og foragtet; men jeg glemmer ikke dine Befalinger.
| צעיר אנכי ונבזה פקדיך לא שכחתי׃ |
142 Din Retfærdighed er Ret evindelig, og din Lov er Sandhed.
| צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת׃ |
143 Angest og Trængsel ramte mig; dine Bud ere min Lyst.
| צר ומצוק מצאוני מצותיך שעשעי׃ |
144 Dine Vidnesbyrd ere Ret evindelig; undervis mig, saa lever jeg.
| צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה׃ |
145 Jeg har raabt af ganske Hjerte; bønhør mig, Herre! jeg vil bevare dine Skikke.
| קראתי בכל לב ענני יהוה חקיך אצרה׃ |
146 Jeg har raabt til dig; frels mig, og jeg vil holde fast ved dine Vidnesbyrd.
| קראתיך הושיעני ואשמרה עדתיך׃ |
147 Jeg kom aarle i Daggry og raabte; jeg har haabet paa dit Ord.
| קדמתי בנשף ואשועה לדבריך יחלתי׃ |
148 Mine Øjne vare vaagne før Nattevagterne for at grunde paa dit Ord.
| קדמו עיני אשמרות לשיח באמרתך׃ |
149 Hør min Røst efter din Miskundhed; Herre! hold mig i Live efter dine Domme;
| קולי שמעה כחסדך יהוה כמשפטך חיני׃ |
150 De nærmede sig, som jage efter Skændselsgerninger; de vare langt borte fra din Lov.
| קרבו רדפי זמה מתורתך רחקו׃ |
151 Nær er du, o Herre! og alle dine Bud ere Sandhed.
| קרוב אתה יהוה וכל מצותיך אמת׃ |
152 Jeg har forlængst hentet Kundskab af dine Vidnesbyrd; thi du har grundfæstet dem evindelig.
| קדם ידעתי מעדתיך כי לעולם יסדתם׃ |
153 Se min Elendighed, og udfri mig; thi din Lov har jeg ikke glemt.
| ראה עניי וחלצני כי תורתך לא שכחתי׃ |
154 Udfør min Sag, og genløs mig; hold mig i Live efter dit Ord.
| ריבה ריבי וגאלני לאמרתך חיני׃ |
155 Frelsen er fjern fra de ugudelige; thi de søge ikke dine Skikke.
| רחוק מרשעים ישועה כי חקיך לא דרשו׃ |
156 Stor er din Barmhjertighed, o Herre! hold mig i Live efter dine Domme!
| רחמיך רבים יהוה כמשפטיך חיני׃ |
157 Mine Forfølgere og Modstandere ere mange; jeg har ikke bøjet mig fra dine Vidnesbyrd.
| רבים רדפי וצרי מעדותיך לא נטיתי׃ |
158 Jeg har set de troløse og væmmedes ved dem; thi de holde ikke dit Ord.
| ראיתי בגדים ואתקוטטה אשר אמרתך לא שמרו׃ |
159 Se, hvor jeg har elsket dine Befalinger; Herre! hold mig i Live efter din Miskundhed.
| ראה כי פקודיך אהבתי יהוה כחסדך חיני׃ |
160 Summen af dit Ord er Sandhed, og evig er al din Retfærdigheds Dom.
| ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך׃ |
161 Fyrster forfulgte mig uden Aarsag, men mit Hjerte frygtede for dit Ord.
| שרים רדפוני חנם ומדבריך פחד לבי׃ |
162 Jeg glæder mig over dit Ord som den, der finder et stort Bytte.
| שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב׃ |
163 Jeg hader Løgn og har Vederstyggelighed dertil; din Lov elsker jeg.
| שקר שנאתי ואתעבה תורתך אהבתי׃ |
164 Jeg lovede dig syv Gange om Dagen for din Retfærdigheds Dommes Skyld.
| שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך׃ |
165 Der er stor Fred for dem, som elske din Lov, og der er ikke Anstød for dem.
| שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול׃ |
166 Jeg ventede paa din Frelse, Herre! og jeg udførte dine Bud.
| שברתי לישועתך יהוה ומצותיך עשיתי׃ |
167 Min Sjæl holdt dine Vidnesbyrd, og jeg elskede dem saare.
| שמרה נפשי עדתיך ואהבם מאד׃ |
168 Jeg holdt dine Befalinger og dine Vidnesbyrd; thi alle mine Veje ere aabenbare for dig.
| שמרתי פקודיך ועדתיך כי כל דרכי נגדך׃ |
169 Lad mit Raab komme nær for dit Ansigt, Herre! og undervis mig efter dit Ord!
| תקרב רנתי לפניך יהוה כדברך הבינני׃ |
170 Lad min ydmyge Begæring komme for dit Ansigt; fri mig efter dit Ord!
| תבוא תחנתי לפניך כאמרתך הצילני׃ |
171 Mine Læber skulle udgyde Lovsang; thi du lærer mig dine Skikke.
| תבענה שפתי תהלה כי תלמדני חקיך׃ |
172 Min Tunge skal genlyde af dit Ord; thi alle dine Bud ere Retfærdighed.
| תען לשוני אמרתך כי כל מצותיך צדק׃ |
173 Lad din Haand være mig til Hjælp; thi jeg har udvalgt dine Befalinger.
| תהי ידך לעזרני כי פקודיך בחרתי׃ |
174 Jeg har Længsel efter din Frelse, Herre! og din Lov er min Lyst.
| תאבתי לישועתך יהוה ותורתך שעשעי׃ |
175 Maatte min Sjæl dog leve og love dig, og dine Domme hjælpe mig!
| תחי נפשי ותהללך ומשפטך יעזרני׃ |
176 Jeg har faret vild; opsøg din Tjener som det fortabte Faar; thi dine Bud har jeg ikke glemt.
| תעיתי כשה אבד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי׃ |
