Ordsprogene 7
1 Min Søn! bevar mine Ord, og gem mine Bud hos dig.
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך |
2 Hold mine Bud, saa skal du leve, og min Lov som din Øjesten.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך |
3 Bind dem om dine Fingre, skriv dem paa dit Hjertes Tavle!
| קשרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך |
4 Sig til Visdommen: Du er min Søster, og Forstanden kalde du din Kynding;
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא |
5 for at den maa bevare dig fra en fremmed Kvinde, fra en ubekendt, som gør sine Ord glatte.
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה |
6 Thi jeg saa ud af mit Hus's Vindu, igennem mit Gitter;
| כי בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי |
7 og jeg saa iblandt de uerfarne, jeg blev var iblandt Sønnerne et ungt Menneske, som fattedes Forstand,
| וארא בפתאים אבינה בבנים-- נער חסר-לב |
8 og han gik forbi paa Gaden ved hendes Hjørne og skred frem ad Vejen til hendes Hus,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד |
9 i Tusmørket om Aftenen efter Dagen, midt i Natten og Mørket.
| בנשף-בערב יום באישון לילה ואפלה |
10 Og se, en Kvinde mødte ham i Horesmykke og underfundig i Hjertet,
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב |
11 støjende og ustyrlig, hendes Fødder kunne ikke blive i hendes Hus.
| המיה היא וסררת בביתה לא-ישכנו רגליה |
12 Stundom er hun ude, stundom paa Gaderne og lurer ved alle Hjørner.
| פעם בחוץ--פעם ברחבות ואצל כל-פנה תארב |
13 Og hun tog fat paa ham og kyssede ham, hun gjorde sit Ansigt frækt og sagde til ham:
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו |
14 Der paalaa mig Takoffer, i Dag har jeg betalt mine Løfter;
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי |
15 derfor er jeg gaaet ud at møde dig, at søge dit Ansigt, og jeg har fundet dig.
| על-כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך |
16 Jeg har redet mit Leje med Tæpper, med stribet Tøj af Garn fra Ægypten;
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים |
17 jeg har overstænket min Seng med Myrra. Aloe og Kanel;
| נפתי משכבי-- מר אהלים וקנמון |
18 kom, lader os beruse os i Kærlighed indtil Morgenen, lader os forlyste os i Elskov;
| לכה נרוה דדים עד-הבקר נתעלסה באהבים |
19 thi Manden er ikke hjemme, han er faren lang Vej bort;
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק |
20 han tog Pengeknuden med sig, han kommer hjem til Fuldmaanedagen.
| צרור-הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו |
21 Hun bøjede ham med sin megen Overtalelse, tilskyndte ham med sine smigrende Læber.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו |
22 Hvo der hastelig gaar efter hende, kommer som Oksen til Slagterbænken og som i Fodlænken, der er til Daarens Tugtelse,
| הולך אחריה פתאם כשור אל-טבח יבא וכעכס אל-מוסר אויל |
23 indtil en Pil sønderskærer hans Lever; ligesom Fuglen skynder sig til Snaren og ved ikke, at det gælder dens Liv.
| עד יפלח חץ כבדו-- כמהר צפור אל-פח ולא-ידע כי-בנפשו הוא |
24 Saa hører mig nu, I Børn! og agter paa min Munds Ord!
| ועתה בנים שמעו-לי והקשיבו לאמרי-פי |
25 Lad dit Hjerte ikke vige af til hendes Veje, lad dig ikke forvildes paa hendes Stier;
| אל-ישט אל-דרכיה לבך אל-תתע בנתיבותיה |
26 thi mange ere de gennemborede, som hun har fældet, og mangfoldige alle de, hun har ihjelslaget.
| כי-רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה |
