Ordsprogene 27
1 Ros dig ikke af den Dag i Morgen; thi du ved ikke, hvad Dagen vil føde.
| אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום׃ |
2 Lad en fremmed rose dig og ikke din egen Mund; en anden og ikke dine egne Læber!
| יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך׃ |
3 Stenen er svar, og Sandet er tungt; men Daarens Fortørnelse er svarere end begge.
| כבד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם׃ |
4 Hidsighed er grum, og Vrede strømmer over; men hvo kan staa for Skinsyge?
| אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה׃ |
5 Aabenbar Irettesættelse er bedre end skjult Kærlighed.
| טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת׃ |
6 Saar af en Elsker ere vel mente, men den hadefuldes Kys ere rigelige.
| נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא׃ |
7 En mæt Sjæl vrager Honningkage; men alt besk er sødt for en hungrig Sjæl.
| נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק׃ |
8 Ligesom en Spurv, der flagrer om borte fra sin Rede, saa er en Mand, der vanker omkring borte fra sit Sted.
| כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו׃ |
9 Olie og Røgelse glæde Hjertet, og en Vens Sødhed glæder, naar den kommer fra hans Sjæls Raad.
| שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש׃ |
10 Forlad ikke din Ven og din Faders Ven, og gak ikke i din Broders Hus paa din Nøds Dag; bedre er en Nabo nær hos end en Broder langt borte.
| רעך ורעה אביך אל תעזב ובית אחיך אל תבוא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק׃ |
11 Vær viis, min Søn! og glæd mit Hjerte, paa det jeg kan svare den, som forhaaner mig.
| חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר׃ |
12 Den kloge saa Ulykken og skjulte sig; men de uerfarne gik frem og maatte bøde.
| ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו׃ |
13 Naar en gaar i Borgen for en fremmed, tag saa hans Klæder, og tag Pant af ham for den fremmede Kvindes Skyld.
| קח בגדו כי ערב זר ובעד נכריה חבלהו׃ |
14 Hvo som velsigner sin Næste med høj Røst aarle om Morgenen, ham skal det regnes for en Forbandelse.
| מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו׃ |
15 Et vedholdende Tagdryp paa en Regndag og en trættekær Kvinde ligne hinanden.
| דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים נשתוה׃ |
16 Hver som søger at skjule hende, skjuler Vind, og hans højre Haand griber i Olie.
| צפניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא׃ |
17 Jern skærpes ved Jern, og en Mand skærpes over for hans Næstes Ansigt.
| ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו׃ |
18 Hvo, som bevarer et Figentræ, skal æde Frugt deraf, og hvo der tager Vare paa sin Herre, skal æres.
| נצר תאנה יאכל פריה ושמר אדניו יכבד׃ |
19 Ligesom i Vandet Ansigt er imod Ansigt, saa er et Menneskes Hjerte imod et Menneske.
| כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם׃ |
20 Dødsriget og Afgrunden kunne ikke mættes, saa kunne og Menneskens Øjne ikke mættes. (Sheol h7585)
| שאול ואבדה לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה׃ (Sheol h7585) |
21 Diglen er til Sølvet og Ovnen til Guldet, og en Mand prøves efter, hvad han roser.
| מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו׃ |
22 Dersom du vilde støde en Daare i Morteren med Støderen midt iblandt Gryn, skal hans Daarskab dog ikke vige fra ham.
| אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו׃ |
23 Du skal grant kende dine Faars Udseende; sæt din Hu til Hjordene!
| ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים׃ |
24 Thi Gods er ikke evindelig, og mon en Krone varer. Ira Slægt til Slægt?
| כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור דור׃ |
25 Naar Høet er bortført, saa lader Græsset sig se igen, og Urterne paa Bjergene sankes.
| גלה חציר ונראה דשא ונאספו עשבות הרים׃ |
26 Lammene ere til dine Klæder, og Bukke ere en Ager værd.
| כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים׃ |
27 Og du har Gedemælk nok til Føde for dig, til Føde for dit Hus, og Livs Ophold til dine Piger.
| ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך׃ |
