Klagesangene 3
1 Teg er den Mand, som saa Elendighed ved hans Vredes Ris.
| אני הגבר ראה עני בשבט עברתו׃ |
2 Mig ledede og førte han ind i Mørke og ikke til Lys.
| אותי נהג וילך חשך ולא אור׃ |
3 Kun imod mig vendte han atter og atter sin Haand den ganske Dag.
| אך בי ישב יהפך ידו כל היום׃ |
4 Han gjorde mit Kød og min Hud gammel; han sønderbrød mine Ben.
| בלה בשרי ועורי שבר עצמותי׃ |
5 Han byggede imod mig og omgav mig med Galde og Møje.
| בנה עלי ויקף ראש ותלאה׃ |
6 Han lod mig bo i de mørke Steder som dem, der ere døde i al Evighed.
| במחשכים הושיבני כמתי עולם׃ |
7 Han tilmurede for mig, og jeg kan ikke komme ud, han gjorde min Lænke svar.
| גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי׃ |
8 Naar jeg end skriger og raaber, lukker han til for min Bøn.
| גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי׃ |
9 Han har tilmuret mine Veje med hugne Stene, han har gjort mine Stier krogede.
| גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה׃ |
10 Han er bleven mig som en Bjørn, der ligger paa Lur, som en Løve i Skjul.
| דב ארב הוא לי אריה במסתרים׃ |
11 Han lod mine Veje bøje af, og saa sønderrev han mig; han lagde mig øde.
| דרכי סורר ויפשחני שמני שמם׃ |
12 Han spændte sin Bue og stillede mig som Maalet for Pilen.
| דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ׃ |
13 Han lod Pile af sit Kogger trænge ind i mine Nyrer.
| הביא בכליותי בני אשפתו׃ |
14 Jeg er bleven alt mit Folk til Latter, deres Spottesang den ganske Dag.
| הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום׃ |
15 Han mættede mig med beske Urter, „han gav mig rigelig Malurt at drikke
| השביעני במרורים הרוני לענה׃ |
16 og lod mine Tænder bide i Grus, han nedtrykte mig i Aske.
| ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר׃ |
17 Og du bortstødte min Sjæl fra Fred, jeg har glemt det gode.
| ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה׃ |
18 Og jeg sagde: Borte er min Kraft, og hvad jeg forventede fra Herren.
| ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה׃ |
19 Kom min Elendighed og min Landflygtighed i Hu: Malurt og Galde!
| זכר עניי ומרודי לענה וראש׃ |
20 Min Sjæl kommer det ret i Hu og er nedbøjet i mit Indre.
| זכור תזכור ותשיח עלי נפשי׃ |
21 Dette vil jeg tage mig til Hjerte, derfor vil jeg haabe:
| זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל׃ |
22 Det er Herrens Miskundhed, at vi ikke ere fortærede; thi hans Barmhjertighed har ingen Ende.
| חסדי יהוה כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו׃ |
23 Den er ny hver Morgen, din Trofasthed er stor.
| חדשים לבקרים רבה אמונתך׃ |
24 Herren er min Del, siger min Sjæl, derfor vil jeg haabe til ham.
| חלקי יהוה אמרה נפשי על כן אוחיל לו׃ |
25 Herren er god imod dem, som bie efter ham, imod den Sjæl, som spørger efter ham.
| טוב יהוה לקוו לנפש תדרשנו׃ |
26 Det er godt, at man haaber og er stille til Herrens Frelse.
| טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה׃ |
27 Det er en Mand godt, at han bærer Aag i sin Ungdom.
| טוב לגבר כי ישא על בנעוריו׃ |
28 Han vil sidde ene og tie; thi han lægger det paa ham.
| ישב בדד וידם כי נטל עליו׃ |
29 Han vil trykke sin Mund imod Støvet, om der maaske kunde være Forhaabning.
| יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה׃ |
30 Han vil vende Kinden imod den, som slaar ham, han vil mættes med Forhaanelse.
| יתן למכהו לחי ישבע בחרפה׃ |
31 Thi Herren skal ikke forkaste evindelig.
| כי לא יזנח לעולם אדני׃ |
32 Thi dersom han bedrøver, da skal han dog forbarme sig efter sin store Miskundhed.
| כי אם הוגה ורחם כרב חסדו׃ |
33 Thi det er ikke af sit Hjerte, at han plager og bedrøver Menneskens Børn.
| כי לא ענה מלבו ויגה בני איש׃ |
34 For at knuse alle de bundne paa Jorden under sine Fødder,
| לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ׃ |
35 for at bøje en Mands Ret for den Højestes Ansigt,
| להטות משפט גבר נגד פני עליון׃ |
36 for at forvende et Menneskes Retssag — skuer Herren ikke ned.
| לעות אדם בריבו אדני לא ראה׃ |
37 Hvo er den, som har sagt noget, saa at det skete, uden at Herren befaler det?
| מי זה אמר ותהי אדני לא צוה׃ |
38 Mon Lykke og Ulykke ikke udgaa af den Højestes Mund?
| מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׃ |
39 Hvorfor klager et Menneske som lever? — enhver for sine Synder!
| מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו׃ |
40 Lader os ransage vore Veje og efterspore dem og vende om til Herren!
| נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד יהוה׃ |
41 Lader os opløfte vort Hjerte tillige med vore Hænder til Gud i Himmelen!
| נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים׃ |
42 Vi, vi have syndet og været genstridige, du tilgav ikke.
| נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת׃ |
43 Du tildækkede os med Vrede og forfulgte os, ihjelslog, sparede ikke,
| סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת׃ |
44 Du skjulte dig med en Sky, at ingen Bøn kunde trænge igennem.
| סכותה בענן לך מעבור תפלה׃ |
45 Du gjorde os til Skarn og Udskud midt iblandt Folkene.
| סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים׃ |
46 Alle vore Fjender opspilede deres Mund imod os.
| פצו עלינו פיהם כל איבינו׃ |
47 Der var Forfærdelse og Gru for os, Ødelæggelse og Undergang.
| פחד ופחת היה לנו השאת והשבר׃ |
48 Mit Øje rinder med Vandbække over mit Folks Datters Undergang.
| פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי׃ |
49 Mit Øje strømmer og bliver ikke stille, der er ingen Afladelse,
| עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות׃ |
50 indtil Herren skuer ned og ser til fra Himmelen.
| עד ישקיף וירא יהוה משמים׃ |
51 Mit Øje voldte min Sjæl Smerte over alle min Stads Døtre.
| עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי׃ |
52 Hart jagede mig som en Fugl de, der vare mine Fjender uden Grund.
| צוד צדוני כצפור איבי חנם׃ |
53 De bragte mit Liv til at vorde stille i Graven og kastede en Sten over mig.
| צמתו בבור חיי וידו אבן בי׃ |
54 Der strømmede Vand ned over mit Hoved, jeg sagde: Det er forbi med mig.
| צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי׃ |
55 Jeg kaldte paa dit Navn, Herre! fra Graven, i det dybe.
| קראתי שמך יהוה מבור תחתיות׃ |
56 Du har hørt min Røst; tilluk ej dit Øre for mit Suk, for mit Raab!
| קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי׃ |
57 Du holdt dig nær den Dag, jeg kaldte paa dig, du sagde: Frygt ikke!
| קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא׃ |
58 Herre! du har udført min Sjæls Sag, du har udløst mit Liv.
| רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי׃ |
59 Herre! du har set den Uret, som sker mig, døm i min Sag!
| ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי׃ |
60 Du har set al deres Hævn, alle deres Tanker imod mig.
| ראיתה כל נקמתם כל מחשבתם לי׃ |
61 Herre! du har hørt deres haanende Tale, alle deres Tanker imod mig,
| שמעת חרפתם יהוה כל מחשבתם עלי׃ |
62 mine Modstanderes Ord og deres Anslag imod mig den ganske Dag.
| שפתי קמי והגיונם עלי כל היום׃ |
63 Sku, hvorledes de sidde, og hvorledes de staa op; jeg er deres Spottesang.
| שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם׃ |
64 Du skal gengælde dem, Herre! efter deres Hænders Gerning.
| תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם׃ |
65 Du skal give dem et Dække over Hjertet, din Forbandelse hører dem til.
| תתן להם מגנת לב תאלתך להם׃ |
66 Du skal forfølge dem i Vrede, og ødelægge dem, at de ikke ere under Herrens Himmel.
| תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה׃ |
