Job 9
1 Men Job svarede og sagde:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Sandelig, jeg ved, at det er saaledes; og hvorledes skulde et Menneske være retfærdigt for Gud?
| אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃ |
3 Om det har Lyst til at trætte med ham, kan det ikke svare ham til et af tusinde.
| אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃ |
4 Han er viis af Hjerte og stærk af Kraft; hvo forhærdede sig imod ham og havde Fred?
| חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃ |
5 han, som flytter Bjergene, inden de mærke til det, han, som omkaster dem i sin Vrede;
| המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃ |
6 han, som bevæger Jorden fra dens Sted, og dens Piller bæve;
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃ |
7 han, som taler til Solen, og den gaar ikke op, og som sætter Segl for Stjernerne;
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃ |
8 han er ene den, som udbreder Himmelen, og som træder paa Havets Bølger;
| נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃ |
9 han, som gjorde Bjørnen, Orion, og Syvstjernen og Stjernekamrene imod Syden;
| עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃ |
10 han, som gør store Ting, saa de ikke staa til at ransage, og underlige Ting, saa der ikke er Tal derpaa!
| עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃ |
11 Se, han gaar forbi mig, og jeg ser ham ikke, og han farer frem, og jeg mærker ham ikke.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃ |
12 Se, han griber, hvo kan faa ham til at give igen? hvo vil sige til ham: Hvad gør du?
| הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃ |
13 Gud kalder ikke sin Vrede tilbage; de, som ville hjælpe den hovmodige, maatte bøje sig under ham.
| אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃ |
14 Langt mindre skulde jeg kunne svare ham, vælge mine Ord over for ham.
| אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃ |
15 Thi om jeg end var retfærdig, kunde jeg ikke svare; jeg maatte bede om Naade hos min Dommer.
| אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃ |
16 Om jeg end kaldte, og han svarede mig, da kunde jeg dog ikke tro, at han vilde bøje Øren til min Røst.
| אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃ |
17 Thi han vilde sønderknuse mig med en Storm og gøre mig mange Saar uden Aarsag.
| אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃ |
18 Han vilde ikke tilstede mig at drage min Aande, men mætte mig med Bitterheder.
| לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃ |
19 Kom det an paa den stærkes Kraft, siger han: „Se her!‟ og kom det an paa Ret: „Hvo stævner mig?‟
| אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃ |
20 Var jeg end retfærdig, saa skulde dog min Mund dømme mig at have Uret; var jeg end skyldfri, da skulde han dog forvende min Sag.
| אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃ |
21 Jeg er skyldfri, men jeg kender ikke mig selv; jeg foragter mit Liv.
| תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃ |
22 Det kommer ud paa eet! Derfor sagde jeg: Han udrydder den uskyldige med den skyldige.
| אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃ |
23 Dræber Svøben hastelig, da spotter han de uskyldiges Prøvelse.
| אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃ |
24 Et Land bliver givet i en ugudeligs Haand; han tilhyller dets Dommers Ansigt; gør han det ikke, hvo gør det da?
| ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃ |
25 Og mine Dage have været lettere end en Løber; de flyede bort, de have ikke set det gode.
| וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃ |
26 De ere fremfarne som ilende Skibe, som en Ørn, der flyver efter Spise.
| חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃ |
27 Naar jeg siger: Jeg vil glemme min Klage, jeg vil lade mit Ansigts sorrigfulde Mine fare og vederkvæge mig,
| אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃ |
28 da maa jeg frygte for alle mine Smerter; jeg ved, at du lader mig ikke være uskyldig.
| יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃ |
29 Jeg skal jo være skyldig! hvorfor skulde jeg da forgæves gøre mig Møje?
| אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃ |
30 Om jeg end toede mig med Snevand og rensede mine Hænder med Sæbe,
| אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃ |
31 da vilde du dog dyppe mig ned i Pølen, saa mine Klæder vilde væmmes ved mig.
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃ |
32 Thi han er ikke en Mand som jeg, at jeg kunde svare ham, at vi kunde møde med hinanden for Dommen.
| כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃ |
33 Der er ingen, som kan skille Trætten ad imellem os, og som kan lægge sin Haand paa os begge.
| לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃ |
34 Han borttage sit Ris fra mig, og hans Rædsel forfærde mig ikke!
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃ |
35 Da vilde jeg tale og ikke frygte for ham; thi jeg er ikke af den Slags, det ved jeg med mig selv.
| אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃ |
