Job 7
1 Er et Menneske ikke i Strid paa Jorden, og hans Dage som en Daglønners Dage?
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
2 Som en Arbejder, der higer efter Skyggen, og som en Daglønner, der venter paa sin Løn,
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
3 saaledes har jeg faaet mig Forfængeligheds Maaneder til Arv; og man har talt mig kummerfulde Nætter til.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
4 Naar jeg lagde mig, da sagde jeg: Naar skal jeg staa op, og naar er Aftenen forbi? og jeg blev mæt af Uro inden Tusmørket.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
5 Mit Kød er klædt med Orme og Jordskorpe; min Hud er sprukken og vædsker.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
6 Mine Dage ere lettere end en Væverskytte; og de svinde hen uden Haab.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
7 Kom i Hu, at mit Liv er et Aandepust: Mit Øje kommer ikke mere til at se godt.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
8 Dens Øje, som ser mig, skal ikke mere skue mig; dine Øjne skulle se efter mig, men jeg skal ikke findes.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
9 En Sky forgaar og farer bort, ligesaa skal den, der farer ned til Dødsriget, ikke komme op igen. (Sheol h7585)
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) |
10 Han skal ikke komme mere igen til sit Hus, og hans Sted skal ikke kende ham mere.
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
11 Derfor vil jeg ikke heller lægge Baand paa min Mund, jeg vil tale i min Aands Angest, jeg vil klage i min Sjæls Bitterhed.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
12 Er jeg et Hav eller et Havuhyre, at du vil sætte Vagt over mig?
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
13 Naar jeg sagde: Min Seng skal trøste mig, mit Leje skal lette min Klage,
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
14 da forskrækker du mig med Drømme, og ved Syner forfærder du mig,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
15 saa min Sjæl foretrækker at være kvalt, ja Døden fremfor disse mine Knokler.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
16 Jeg er ked deraf; jeg vil ikke leve evindelig; lad af fra mig, thi mine Dage ere Forfængelighed!
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
17 Hvad er et Menneske, at du vil agte ham stort, og at du vil lægge dig ham paa Hjerte?
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
18 og at du vil besøge ham hver Morgen og prøve ham hvert Øjeblik?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
19 Hvorfor vil du ikke se bort fra mig? vil ikke lade mig Ro saa længe, at jeg kan synke mit Spyt?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
20 Havde jeg syndet, hvad kunde jeg gøre dig, du Menneskenes Vogter? hvorfor har du sat mig til Anstød for dig, at jeg er mig selv til en Byrde?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
21 Og hvorfor vil du ikke borttage min Overtrædelse og lade min Misgerning være tilgivet? thi snart skal jeg ligge under Mulde, og naar du søger mig, da er jeg ikke mere.
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |
