Job 5
1 Raab, kære, om der er nogen, som svarer dig? og til hvem af de hellige vil du vende Ansigtet?
| קרא נא היש עונך ואל מי מקדשים תפנה׃ |
2 Thi Fortørnelse slaar en Daare ihjel, og Nidkærhed dræber den taabelige.
| כי לאויל יהרג כעש ופתה תמית קנאה׃ |
3 Jeg saa en Daare rodfæstet, og jeg forbandede hans Bolig hastelig.
| אני ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם׃ |
4 Hans Børn vare langt fra Frelse og nedtraadtes i Porten, og der var ingen, som reddede dem.
| ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל׃ |
5 Den hungrige opaad hans Høst og hentede den endog fra Tjørnehegnet, og Røverne opslugte hans Formue.
| אשר קצירו רעב יאכל ואל מצנים יקחהו ושאף צמים חילם׃ |
6 Thi Uretfærdighed skyder ikke frem af Støvet, og Møje vokser ikke op af Jorden;
| כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל׃ |
7 men et Menneske bliver født til Møje, ligesom Gnister maa flyve højt op.
| כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף׃ |
8 Dog jeg vilde søge hen til Gud, og til Gud vilde jeg rette min Tale;
| אולם אני אדרש אל אל ואל אלהים אשים דברתי׃ |
9 til ham, som gør store Ting, hvilke man ikke kan ransage, underlige Ting, saa der er intet Tal paa dem;
| עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד אין מספר׃ |
10 ham, som giver Regn paa Jorden og lader Vand komme paa Markerne;
| הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות׃ |
11 for at sætte de ringe højt op, og at de sørgende ophøjes ved Frelse;
| לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע׃ |
12 ham, som gør de træskes Anslag til intet, at deres Hænder ikke kunne udføre Sagen;
| מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה׃ |
13 ham, som griber de vise i deres Træskhed, saa de underfundiges Raad hastelig omstødes;
| לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה׃ |
14 om Dagen løbe de an i Mørket og føle sig for om Middagen, som var det Nat.
| יומם יפגשו חשך וכלילה ימששו בצהרים׃ |
15 Og han frelser en fattig fra Sværd, fra deres Mund og fra den stærkes Haand,
| וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון׃ |
16 saa der bliver Haab for den ringe, og Uretfærdighed maa lukke sin Mund.
| ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה׃ |
17 Se, saligt er det Menneske, som Gud straffer; derfor foragte du ikke den Almægtiges Tugtelse!
| הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס׃ |
18 Thi han gør Smerte og forbinder; han saargør, og hans Hænder læge.
| כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידו תרפינה׃ |
19 I seks Angester skal han fri dig, og i syv skal intet ondt røre dig.
| בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע׃ |
20 I Hunger skal han frelse dig fra Døden og i Krig fra Sværdets Vold.
| ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב׃ |
21 Du skal finde Skjul for Tungens Svøbe og ikke frygte for Ødelæggelse, naar den kommer.
| בשוט לשון תחבא ולא תירא משד כי יבוא׃ |
22 Du skal le ad Ødelæggelse og Hunger og ikke frygte for Jordens Dyr;
| לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא׃ |
23 thi med Stenene paa Marken har du Pagt, og Markens Dyr skulle holde Fred med dig.
| כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך׃ |
24 Og du skal forfare, at dit Telt har Fred, og du skal besøge din Bolig og intet savne.
| וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא׃ |
25 Og du skal forfare, at din Sæd skal blive mangfoldig, og din Afkom som Græs paa Jorden.
| וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ׃ |
26 Du skal komme til Graven i Alderdom, ligesom Neg optages i sin Tid.
| תבוא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו׃ |
27 Se dette, det have vi undersøgt, saa er det; hør det, og forstaa det vel!
| הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך׃ |
