Job 36
1 Og Elihu blev ved og sagde:
| ויסף אליהוא ויאמר׃ |
2 Bi mig lidt, og jeg vil belære dig, thi her er endnu noget at tale for Gud.
| כתר לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים׃ |
3 Jeg vil hente min Kundskab langt borte fra og skaffe den, som har skabt mig, Ret.
| אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק׃ |
4 Thi sandelig, mine Taler ere ikke Løgn; een, som er oprigtig i hvad han ved, er hos dig.
| כי אמנם לא שקר מלי תמים דעות עמך׃ |
5 Se, Gud er mægtig, og han vil ikke forkaste nogen, han er mægtig i Forstandens Styrke.
| הן אל כביר ולא ימאס כביר כח לב׃ |
6 Han lader ikke en ugudelig leve, men skaffer de elendige Ret.
| לא יחיה רשע ומשפט עניים יתן׃ |
7 Han drager ikke sine Øjne bort fra de retfærdige, hos Konger paa Tronen, der sætter han dem evindelig, og de skulle ophøjes.
| לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו׃ |
8 Og om de blive bundne i Lænker, blive fangne med Elendigheds Snore,
| ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עני׃ |
9 da forkynder han dem deres Gerninger og deres Overtrædelser, at de vare overmodige;
| ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו׃ |
10 da aabner han deres Øren for Formaningen og siger, at de skulle omvende sig fra Uretfærdighed.
| ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישבון מאון׃ |
11 Dersom de da ville høre og tjene ham, da skulle de ende deres Dage i det gode og deres Aar i Liflighed;
| אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים׃ |
12 men dersom de ikke ville høre, da skulle de omkomme ved Sværdet op opgive Aanden i Uforstand.
| ואם לא ישמעו בשלח יעברו ויגועו בבלי דעת׃ |
13 Og de vanhellige af Hjerte nære Vrede, de raabe ej til ham, naar han binder dem.
| וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם׃ |
14 Deres Sjæl dør hen i Ungdommen og deres Liv som Skørlevneres.
| תמת בנער נפשם וחיתם בקדשים׃ |
15 Han frier en elendig ved hans Elendighed og aabner deres Øre ved Trængsel.
| יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם׃ |
16 Ogsaa dig leder han ud af Trængselens Strube til det vide Rum, hvor der ikke er snævert; og hvad, som sættes paa dit Bord, er fuldt af Fedme.
| ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה ונחת שלחנך מלא דשן׃ |
17 Men har du fuldt op af den uretfærdiges Sag, skal Sag og Dom følges ad.
| ודין רשע מלאת דין ומשפט יתמכו׃ |
18 Thi lad ej Vreden forlede dig til Spot og lad ej den store Løsesum forføre dig!
| כי חמה פן יסיתך בספק ורב כפר אל יטך׃ |
19 Mon han skulde agte din Rigdom? nej, hverken det skønne Guld eller nogen Magts Styrke!
| היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח׃ |
20 Du skal ikke hige efter Natten, da Folk borttages fra deres Sted.
| אל תשאף הלילה לעלות עמים תחתם׃ |
21 Forsvar dig, at du ikke vender dit Ansigt til Uret; thi denne har du foretrukket fremfor det at lide.
| השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעני׃ |
22 Se, Gud er ophøjet ved sin Kraft; hvo er en Lærer som han?
| הן אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה׃ |
23 Hvo har foreskrevet ham hans Vej? og hvo tør sige: Du har gjort Uret?
| מי פקד עליו דרכו ומי אמר פעלת עולה׃ |
24 Kom i Hu, at du ophøjer hans Gerning, hvilken Folk have besunget;
| זכר כי תשגיא פעלו אשר שררו אנשים׃ |
25 hvilken alle Mennesker have set, hvilken Mennesket skuer langtfra.
| כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק׃ |
26 Se, Gud er stor, og vi kunne ikke kende ham, og man kan ikke udgrunde Tallet paa hans Aar.
| הן אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא חקר׃ |
27 Thi han drager Vandets Draaber til sig; gennem hans Dunstkreds beredes de til Regn,
| כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו׃ |
28 hvilken Skyerne lade nedflyde, lade neddryppe over mange Mennesker.
| אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב׃ |
29 Mon ogsaa nogen forstaa hans Skyers Udspænding, hans Hyttes Bragen?
| אף אם יבין מפרשי עב תשאות סכתו׃ |
30 Se, han udbreder sit Lys om sig og skjuler Havets Rødder.
| הן פרש עליו אורו ושרשי הים כסה׃ |
31 Thi derved dømmer han Folkene, giver dem Spise i Overflødighed.
| כי בם ידין עמים יתן אכל למכביר׃ |
32 Over sine Hænder dækker han med Lyset, og han giver det Befaling imod den, det skal ramme.
| על כפים כסה אור ויצו עליה במפגיע׃ |
33 Om ham forkynder hans Torden, ja om ham Kvæget, naar han drager op.
| יגיד עליו רעו מקנה אף על עולה׃ |
