Job 34
1 Fremdeles svarede Elihu og sagde:
| ויען אליהוא ויאמר׃ |
2 Hører, I vise! min Tale, og I forstandige! vender eders Øren til mig;
| שמעו חכמים מלי וידעים האזינו לי׃ |
3 thi Øret prøver Talen, og Ganen smager Maden.
| כי אזן מלין תבחן וחך יטעם לאכל׃ |
4 Lader os vælge os det rette, lader os kende imellem os, hvad godt er.
| משפט נבחרה לנו נדעה בינינו מה טוב׃ |
5 Thi Job sagde: Jeg er retfærdig, men Gud har borttaget min Ret.
| כי אמר איוב צדקתי ואל הסיר משפטי׃ |
6 Uagtet jeg har Ret, skal jeg staa som en Løgner; ulægelig har Pilen truffet mig, skønt der ikke er Overtrædelse hos mig.
| על משפטי אכזב אנוש חצי בלי פשע׃ |
7 Hvor er en Mand som Job, der inddrikker Gudsbespottelse som Vand
| מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים׃ |
8 og vandrer i Selskab med dem, som gøre Uret, og gaar med ugudelige Folk?
| וארח לחברה עם פעלי און וללכת עם אנשי רשע׃ |
9 Thi han sagde: Det gavner ikke en Mand, om han har Behag i Gud.
| כי אמר לא יסכן גבר ברצתו עם אלהים׃ |
10 Derfor, I Mænd af Forstand! hører paa mig: Det være langt fra Gud at være ugudelig, og fra den Almægtige at være uretfærdig.
| לכן אנשי לבב שמעו לי חללה לאל מרשע ושדי מעול׃ |
11 Thi han betaler et Menneske efter dets Gerning og lader enhver faa efter hans Vej.
| כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימצאנו׃ |
12 Ja, sandelig, Gud handler ikke uretfærdigt, og den Almægtige forvender ikke Retten.
| אף אמנם אל לא ירשיע ושדי לא יעות משפט׃ |
13 Hvo har beskikket ham over Jorden? og hvo har grundet hele Jordens Kreds.
| מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כלה׃ |
14 Dersom han vilde agte paa sig selv alene, samlede han sin Aand og sin Aande til sig:
| אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף׃ |
15 Da maatte alt Kød til Hobe opgive Aanden, og Mennesket blive til Støv igen.
| יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב׃ |
16 Dersom du har Forstand, saa hør dette, vend dine Øren til min Tales Røst!
| ואם בינה שמעה זאת האזינה לקול מלי׃ |
17 Skulde vel den, som hader Ret, holde Styr? eller tør du sige den mægtige retfærdige at være uretfærdig?
| האף שונא משפט יחבוש ואם צדיק כביר תרשיע׃ |
18 Tør nogen sige til en Konge: Du Belial! til de ædle: Du ugudelige!
| האמר למלך בליעל רשע אל נדיבים׃ |
19 Han anser ikke Fyrsternes Personer og agter ikke den rige fremfor den ringe; thi de ere alle hans Hænders Gerning.
| אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כלם׃ |
20 De dø i et Øjeblik, og det midt om Natten: Folk rystes og forgaa; og de mægtige tages bort, men ikke ved Menneskehaand.
| רגע ימתו וחצות לילה יגעשו עם ויעברו ויסירו אביר לא ביד׃ |
21 Thi hans Øjne ere over hver Mands Veje, og han ser alle hans Skridt.
| כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה׃ |
22 Der er intet Mørke og ingen Dødsskygge, hvori de som gøre Uret, kunne skjule sig.
| אין חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און׃ |
23 Thi han behøver ikke at agte længe nogen, der skal stedes til Dom for Gud.
| כי לא על איש ישים עוד להלך אל אל במשפט׃ |
24 Han sønderslaar de mægtige uden at ransage, og han sætter andre i deres Sted.
| ירע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם׃ |
25 Derfor kender han deres Gerninger og omkaster dem om Natten, at de blive knuste;
| לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו׃ |
26 han slaar dem, hvor de ugudelige findes, paa det Sted, hvor Folk ser det.
| תחת רשעים ספקם במקום ראים׃ |
27 Thi derfor vege de fra ham og agtede ikke paa nogen af hans Veje,
| אשר על כן סרו מאחריו וכל דרכיו לא השכילו׃ |
28 for at de kunde bringe den ringes Skrig ind for ham, og for at han maatte høre de elendiges Skrig.
| להביא עליו צעקת דל וצעקת עניים ישמע׃ |
29 Naar han skaffer Ro til Veje — hvo vil kalde ham uretfærdig? — og naar han skjuler sit Ansigt — hvo kan da beskue ham? — baade for et Folk og for et enkelt Menneske:
| והוא ישקט ומי ירשע ויסתר פנים ומי ישורנו ועל גוי ועל אדם יחד׃ |
30 Saa er det, for at en vanhellig ikke skal regere, og at der ikke skal være Snarer for Folket.
| ממלך אדם חנף ממקשי עם׃ |
31 Mon nogen har sagt til Gud: Jeg har faaet, hvad jeg ikke forskylder?
| כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל׃ |
32 Lær du mig ud over det, jeg kan se; dersom jeg har gjort Uret, da vil jeg ikke gøre det mere.
| בלעדי אחזה אתה הרני אם עול פעלתי לא אסיף׃ |
33 Skal det være efter dit Skøn, at han skal gengælde? thi du har vraget, saa at du har at vælge, og ikke jeg? saa tal da, hvad du ved!
| המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר׃ |
34 Folk af Forstand skulle sige til mig, og ligeledes den vise Mand, som hører mig:
| אנשי לבב יאמרו לי וגבר חכם שמע לי׃ |
35 „Job taler ikke med Forstand, og hans Ord ere ikke mere Klogskab‟.
| איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל׃ |
36 O gid, at Job maatte prøves til fulde, fordi han har svaret som uretfærdige Mænd!
| אבי יבחן איוב עד נצח על תשבת באנשי און׃ |
37 thi han lægger Overtrædelse til sin Synd, imellem os klapper han i Hænderne og gør mange Ord imod Gud.
| כי יסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק וירב אמריו לאל׃ |
