Job 32
1 Da lode disse tre Mænd af at svare Job, efterdi han var retfærdig i sine egne Øjne.
| וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו׃ |
2 Men Vreden optændtes hos Elihu, Busiten, Barakels Søn, af Rams Slægt, hans Vrede optændtes imod Job, fordi han vilde holde sin Sjæl retfærdig over for Gud.
| ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים׃ |
3 Hans Vrede optændtes ogsaa imod hans tre Venner, fordi de ikke fandt paa noget Svar og alligevel holdt Job for ugudelig.
| ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב׃ |
4 Men Elihu havde biet efter, at Job skulde ende sine Ord; thi hine vare ældre af Aar end han.
| ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים׃ |
5 Der Elihu saa, at der var intet Svar i de tre Mænds Mund, da optændtes hans Vrede.
| וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו׃ |
6 Saa svarede Elihu, Busiten, Barakels Søn, og sagde: Jeg er ung af Aar, men I ere bedagede Mænd; derfor undsaa jeg mig og frygtede for at kundgøre eder min Kundskab.
| ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃ |
7 Jeg sagde: Lad Dagene tale, og Aars Mangfoldighed kundgøre Visdom!
| אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה׃ |
8 Sandelig, det er Aanden i Mennesket og den Almægtiges Aande, som gør ham forstandig.
| אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃ |
9 De alderstegne ere ikke altid vise, ej heller forstaa de gamle altid Retten.
| לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט׃ |
10 Derfor siger jeg: Hør paa mig; ogsaa jeg vil kundgøre min Kundskab.
| לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני׃ |
11 Se, jeg biede efter eders Ord, jeg vendte mine Øren til eders forstandige Tale, indtil I kunde faa udgrundet, hvad I vilde tale.
| הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין׃ |
12 Og jeg har agtet nøje paa eder, men se, der var ingen af eder, som gendrev Job, og som kunde svare paa hans Tale,
| ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם׃ |
13 at I ikke skulde sige: Vi have fundet Visdom; Gud, men ikke et Menneske, kan fælde ham.
| פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש׃ |
14 Men imod mig har han ikke stillet sin Tale, og med eders Ord vil jeg ikke give ham Svar.
| ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו׃ |
15 De ere blevne forskrækkede, de kunne ikke svare mere, borte ere Ordene for dem.
| חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים׃ |
16 Og jeg biede, thi de talte ikke; ja, de stode der, de svarede ikke mere.
| והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד׃ |
17 Nu vil jeg ogsaa svare for min Del, ogsaa jeg vil kundgøre min Kundskab.
| אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני׃ |
18 Thi jeg er fuld af Taler; Aanden i mit Indre trænger paa.
| כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃ |
19 Se, mit Indre er som Vin, for hvilken der ikke er aabnet, det maa sprænges som nye Læderflasker.
| הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע׃ |
20 Jeg maa tale, at jeg kan faa Luft, jeg maa oplade mine Læber og svare.
| אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה׃ |
21 Ikke vil jeg anse nogens Person, og jeg vil ikke smigre for noget Menneske;
| אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה׃ |
22 thi jeg forstaar ikke at smigre; lettelig vilde min Skaber rive mig bort.
| כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני׃ |
