Job 32
1 Da lode disse tre Mænd af at svare Job, efterdi han var retfærdig i sine egne Øjne.
| וישבתו שלשת האנשים האלה-- מענות את-איוב כי הוא צדיק בעיניו |
2 Men Vreden optændtes hos Elihu, Busiten, Barakels Søn, af Rams Slægt, hans Vrede optændtes imod Job, fordi han vilde holde sin Sjæl retfærdig over for Gud.
| ויחר אף אליהוא בן-ברכאל הבוזי-- ממשפחת-רם באיוב חרה אפו-- על-צדקו נפשו מאלהים |
3 Hans Vrede optændtes ogsaa imod hans tre Venner, fordi de ikke fandt paa noget Svar og alligevel holdt Job for ugudelig.
| ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא-מצאו מענה-- וירשיעו את-איוב |
4 Men Elihu havde biet efter, at Job skulde ende sine Ord; thi hine vare ældre af Aar end han.
| ואליהו--חכה את-איוב בדברים כי זקנים-המה ממנו לימים |
5 Der Elihu saa, at der var intet Svar i de tre Mænds Mund, da optændtes hans Vrede.
| וירא אליהוא--כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו |
6 Saa svarede Elihu, Busiten, Barakels Søn, og sagde: Jeg er ung af Aar, men I ere bedagede Mænd; derfor undsaa jeg mig og frygtede for at kundgøre eder min Kundskab.
| ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי-- ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על-כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם |
7 Jeg sagde: Lad Dagene tale, og Aars Mangfoldighed kundgøre Visdom!
| אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה |
8 Sandelig, det er Aanden i Mennesket og den Almægtiges Aande, som gør ham forstandig.
| אכן רוח-היא באנוש ונשמת שדי תבינם |
9 De alderstegne ere ikke altid vise, ej heller forstaa de gamle altid Retten.
| לא-רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט |
10 Derfor siger jeg: Hør paa mig; ogsaa jeg vil kundgøre min Kundskab.
| לכן אמרתי שמעה-לי אחוה דעי אף-אני |
11 Se, jeg biede efter eders Ord, jeg vendte mine Øren til eders forstandige Tale, indtil I kunde faa udgrundet, hvad I vilde tale.
| הן הוחלתי לדבריכם--אזין עד-תבונתיכם עד-תחקרון מלין |
12 Og jeg har agtet nøje paa eder, men se, der var ingen af eder, som gendrev Job, og som kunde svare paa hans Tale,
| ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח--עונה אמריו מכם |
13 at I ikke skulde sige: Vi have fundet Visdom; Gud, men ikke et Menneske, kan fælde ham.
| פן-תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא-איש |
14 Men imod mig har han ikke stillet sin Tale, og med eders Ord vil jeg ikke give ham Svar.
| ולא-ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו |
15 De ere blevne forskrækkede, de kunne ikke svare mere, borte ere Ordene for dem.
| חתו לא-ענו עוד העתיקו מהם מלים |
16 Og jeg biede, thi de talte ikke; ja, de stode der, de svarede ikke mere.
| והוחלתי כי-לא ידברו כי עמדו לא-ענו עוד |
17 Nu vil jeg ogsaa svare for min Del, ogsaa jeg vil kundgøre min Kundskab.
| אענה אף-אני חלקי אחוה דעי אף-אני |
18 Thi jeg er fuld af Taler; Aanden i mit Indre trænger paa.
| כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני |
19 Se, mit Indre er som Vin, for hvilken der ikke er aabnet, det maa sprænges som nye Læderflasker.
| הנה-בטני--כיין לא-יפתח כאבות חדשים יבקע |
20 Jeg maa tale, at jeg kan faa Luft, jeg maa oplade mine Læber og svare.
| אדברה וירוח-לי אפתח שפתי ואענה |
21 Ikke vil jeg anse nogens Person, og jeg vil ikke smigre for noget Menneske;
| אל-נא אשא פני-איש ואל-אדם לא אכנה |
22 thi jeg forstaar ikke at smigre; lettelig vilde min Skaber rive mig bort.
| כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני |
