Job 31
1 Jeg gjorde en Pagt med mine Øjne, og hvad skulde jeg agte paa en Jomfru?
| ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על-בתולה |
2 Og hvad for en Lod vilde Gud have givet ovenfra og hvad for en Arv den Almægtige fra det høje?
| ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרמים |
3 Mon ikke Ulykke er beredt for den uretfærdige og Undergang for dem, som gøre Uret?
| הלא-איד לעול ונכר לפעלי און |
4 Mon han ikke ser mine Veje og tæller alle mine Skridt?
| הלא-הוא יראה דרכי וכל-צעדי יספור |
5 Dersom jeg har vandret med Falskhed, og min Fod har hastet til Svig,
| אם-הלכתי עם-שוא ותחש על-מרמה רגלי |
6 — han veje mig paa Retfærdigheds Vægtskaaler, og Gud kende min Uskyldighed —
| ישקלני במאזני-צדק וידע אלוה תמתי |
7 dersom min Gang har bøjet af fra Vejen, og mit Hjerte er gaaet efter mine Øjne, og en Plet har klæbet ved mine Hænder:
| אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום |
8 Da gid jeg maa saa, men en anden æde, og mit Afkom maa oprykkes med Rod.
| אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישרשו |
9 Dersom mit Hjerte er forlokket til en Kvinde, og jeg har luret ved min Næstes Dør:
| אם-נפתה לבי על-אשה ועל-פתח רעי ארבתי |
10 Da gid min Hustru maa male for en anden, og andre bøje sig over hende.
| תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין |
11 Thi det var en Skændselsgerning, og det var en Misgerning, som hørte hen for Dommerne;
| כי-הוא (היא) זמה והיא (והוא) עון פלילים |
12 thi det var en Ild, som fortærede indtil Afgrunden, og som skulde have oprykket al min Afgrøde med Rode.
| כי אש היא עד-אבדון תאכל ובכל-תבואתי תשרש |
13 Dersom jeg havde foragtet min Tjeners eller min Tjenestepiges Ret, naar de trættede med mig;
| אם-אמאס--משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי |
14 — og hvad vilde jeg gøre, naar Gud vilde opstaa? og naar han vilde hjemsøge, hvad skulde jeg svare ham?
| ומה אעשה כי-יקום אל וכי-יפקד מה אשיבנו |
15 har ikke han, som skabte mig i Moders Liv, skabt ham? og har ikke en og den samme beredt os i Moderskød? —
| הלא-בבטן עשני עשהו ויכננו ברחם אחד |
16 dersom jeg har nægtet de ringe deres Begæring og ladet Enkens Øjne vansmægte,
| אם-אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה |
17 og jeg har ædt min Mundbid for mig alene, saa at den faderløse ikke aad deraf;
| ואכל פתי לבדי ולא-אכל יתום ממנה |
18 — tværtimod, han er opvokset hos mig som hos en Fader fra min Ungdom af, og hende ledede jeg, fra min Moders Liv af —
| כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה |
19 dersom jeg har set en forkommen, uden Klæder, og at den fattige intet Dække havde;
| אם-אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון |
20 dersom hans Lænder ikke have velsignet mig, medens han varmede sig ved Ulden af mine Faar;
| אם-לא ברכוני חלצו ומגז כבשי יתחמם |
21 dersom jeg har løftet min Haand imod den faderløse, fordi jeg saa Hjælp for mig i Porten:
| אם-הניפותי על-יתום ידי כי-אראה בשער עזרתי |
22 Da gid min Skulder maa falde fra Skulderbladet, og min Arm brydes fra Armpiben!
| כתפי משכמה תפול ואזרעי מקנה תשבר |
23 Thi en Rædsel vilde være kommen over mig, en Ulykke fra Gud, og imod hans Højhed formaaede jeg intet.
| כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל |
24 Dersom jeg har sat Guld til mit Haab eller sagt til det kostelige Guld: Du er min Tillid;
| אם-שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי |
25 dersom jeg har glædet mig, at mit Gods var meget, og at min Haand havde forhvervet mangfoldigt;
| אם-אשמח כי-רב חילי וכי-כביר מצאה ידי |
26 dersom jeg har set til Sollyset, naar det skinnede, eller til Maanen, naar den gaar herlig,
| אם-אראה אור כי יהל וירח יקר הלך |
27 og mit Hjerte har ladet sig forlokke i Løndom, saa at min Mund kyssede min Haand:
| ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי |
28 — Ogsaa dette havde været en Misgerning, som hørte hen under Dommerne; thi jeg havde hyklet for Gud i det høje —!
| גם-הוא עון פלילי כי-כחשתי לאל ממעל |
29 dersom jeg har glædet mig over min Fjendes Undergang og jublet, naar Ulykken ramte ham;
| אם-אשמח בפיד משנאי והתעררתי כי-מצאו רע |
30 — men jeg tilstedede ikke min Gane at synde, saa at jeg under Forbandelse begærede hans Sjæl —
| ולא-נתתי לחטא חכי-- לשאל באלה נפשו |
31 dersom ikke Mændene i mit Telt have sagt: Hvor finder man nogen, som ikke er bleven mæt af hans Kød?
| אם-לא אמרו מתי אהלי מי-יתן מבשרו לא נשבע |
32 — den fremmede maatte ikke ligge udenfor om Natten, jeg lod mine Døre op for vejfarende —
| בחוץ לא-ילין גר דלתי לארח אפתח |
33 dersom jeg har skjult mine Overtrædelser som Adam og dulgt min Misgerning i min Barm,
| אם-כסיתי כאדם פשעי-- לטמון בחבי עוני |
34 fordi jeg frygtede den store Hob, og Slægters Foragt kunde have forfærdet mig, saa at jeg tav og ikke gik ud af en Dør —
| כי אערוץ המון רבה-- ובוז-משפחות יחתני ואדם לא-אצא פתח |
35 Havde jeg dog den, som vilde høre paa mig! se her min Underskrift — den Almægtige svare mig — og her den Klage, min Modpart har opsat;
| מי יתן-לי שמע לי-- הן-תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי |
36 sandelig, jeg skulde tage den paa min Skulder, jeg skulde binde den omkring mig som et Hovedsmykke!
| אם-לא על-שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי |
37 Jeg vil tilkendegive ham ethvert af mine Skridt, som en Fyrste vil jeg nærme mig ham.
| מספר צעדי אגידנו כמו-נגיד אקרבנו |
38 Dersom min Ager raaber imod mig, og alle dens Furer græde;
| אם-עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון |
39 dersom jeg har fortæret dens Grøde uden at have betalt den og udblæst Sjælen fra dens Ejermand:
| אם-כחה אכלתי בלי-כסף ונפש בעליה הפחתי |
40 Gid da vokse Tjørn i Stedet for Hvede, og Ukrudt i Stedet for Byg; — Jobs Ord have Ende.
| תחת חטה יצא חוח--ותחת-שערה באשה תמו דברי איוב |
