Job 30
1 Men nu le de ad mig, som ere yngre af Aar end jeg, de, hvis Fædre jeg vilde have forsmaaet at sætte hos mine Faarehunde.
| ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני |
2 Ja, hvortil skulde deres Hænders Kraft have gavnet mig? hos dem er Styrken svundet bort.
| גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח |
3 De ere udtærede af Mangel og Hunger, de afgnave den golde Ørk, i Ødelæggelsens og Fordærvelsens Nat;
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה |
4 de oprykke Katost ved Buskene, og Gyveltræets Rod er deres Føde;
| הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם |
5 de uddrives fra Samfundet, man skriger efter dem som efter en Tyv;
| מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב |
6 de bo i Kløfter i Dalene, i Huler i Jorden og Klipper;
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים |
7 imellem Buske skryde de, de samles under Nælder.
| בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו |
8 Børn af Daarer, ja af Mænd uden Navn; de ere udstødte af Landet.
| בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ |
9 Men nu er jeg bleven en Spottesang for dem og maa tjene dem til Snak.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה |
10 De have Vederstyggelighed til mig, de holde sig langt fra mig og spare ikke at spytte mig i Ansigtet.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק |
11 Thi de have løst Tøjlen af sig og plaget mig, og de have kastet Bidselet af for mit Ansigt.
| כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו |
12 Til højre for mig staar en Yngel frem, de støde mine Fødder bort, og de bane deres Fordærvelses Veje imod mig;
| על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם |
13 de bryde min Sti op, de hjælpe til min Ulykke, de have ingen Hjælper;
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו |
14 de komme som igennem et vidt Gab, de vælte sig frem under Bulder.
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו |
15 Rædsler ere vendte imod mig, som et Stormvejr forfølge de min Herlighed, og min Frelse er gaaet forbi som en Sky.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי |
16 Men nu er min Sjæl hensmeltet i mig, Elendigheds Dage komme over mig.
| ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני |
17 Natten gennemborer mine Ben, saa at de falde af mig, og mine nagende Smerter hvile ikke.
| לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון |
18 Ved den overvættes Magt er min Klædning helt forandret, den omslutter mig som Kraven paa min Underkjortel.
| ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני |
19 Han har kastet mig i Dyndet, og jeg er lignet ved Støv og Aske.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר |
20 Jeg skriger til dig, men du svarer mig ikke; jeg staar der, og du bliver ved at se paa mig.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי |
21 Du har forvendt dig til at være grum imod mig; du modstaar mig med din Haands Styrke.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני |
22 Du løfter mig op i Stormvejret, du lader mig fare hen, og du lader mig forgaa i dets Brag.
| תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה) |
23 Thi jeg ved, du fører mig til Døden igen og til alle levendes Forsamlings Hus.
| כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי |
24 Mon en ikke udrækker Haanden i sit Fald? eller mon en ikke skriger i sin Ulykke?
| אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע |
25 Eller græd jeg ikke for den, som havde haarde Dage? ynkedes min Sjæl ikke over den fattige?
| אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון |
26 Thi der jeg forventede godt, da kom det onde, og der jeg haabede til Lys, da kom Mørkhed.
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל |
27 Mine Indvolde syde og ere ikke stille; Elendigheds Dage ere komne over mig.
| מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני |
28 Jeg gaar sort, uden Sol, jeg staar op, jeg skriger i Forsamlingen.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע |
29 Jeg er bleven Dragers Broder og Strudses Stalbroder.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה |
30 Min Hud er bleven sort og falder af mig, og Benene i mig brænde af Hede.
| עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב |
31 Og min Harpe er bleven til Sorrig, og min Fløjte til de grædendes Lyd.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים |
