Job 29
1 Og Job blev ved at fremføre sit Billedsprog og sagde:
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ |
2 Gid jeg var som i de forrige Maaneder, som i de Dage, da Gud bevarede mig,
| מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃ |
3 da hans Lampe lyste over mit Hoved, da jeg gik igennem Mørket ved hans Lys;
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃ |
4 som det var med mig i min Høsts Dage, der Guds Fortrolighed var over mit Telt;
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃ |
5 da den Almægtige endnu var med mig, da mine Drenge vare omkring mig;
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃ |
6 da mine Trin badede sig i Mælk, og Klippen hos mig udgød Oliebække;
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃ |
7 da jeg gik ud til Porten op til Staden, da jeg lod berede mit Sæde paa Torvet.
| בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃ |
8 De unge saa mig og trak sig tilbage, og de gamle stode op og bleve staaende.
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃ |
9 De Øverste holdt op at tale, og de lagde Haanden paa deres Mund.
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃ |
10 Fyrsternes Røst forstummede, og deres Tunge hang ved deres Gane.
| קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃ |
11 Thi det Øre, som hørte, priste mig salig, og det Øje, som saa mig, gav mig Vidnesbyrd.
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃ |
12 Thi jeg reddede den fattige, som skreg, og den faderløse, som ingen Hjælper havde.
| כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃ |
13 Dens Velsignelse, som ellers maatte omkommet, kom over mig, og jeg frydede Enkens Hjerte.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃ |
14 Jeg iførte mig Retfærdighed, og den klædte sig i mig; min Dom var mig som en Kappe og et Hovedsmykke.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃ |
15 Jeg var den blindes Øje, og jeg var den lammes Fod.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃ |
16 Jeg var de fattiges Fader, og den mig ubekendtes Retssag undersøgte jeg.
| אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃ |
17 Og jeg sønderbrød den uretfærdiges Kindtænder, og jeg gjorde, at han maatte slippe Rovet af sine Tænder.
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃ |
18 Og jeg sagde: I min Rede vil jeg opgive Aanden og have Dage mangfoldige som Sand.
| ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃ |
19 Min Rod skal aabne sig for Vandet, og Duggen skal blive om Natten paa mine Grene.
| שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃ |
20 Min Herlighed skal blive ny hos mig, og min Bue skal forynges i min Haand.
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃ |
21 De hørte paa mig og ventede, og de tav til mit Raad.
| לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃ |
22 Havde jeg talt, toge de ikke igen til Orde, og min Tale faldt som Draaber over dem;
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃ |
23 de ventede paa mig som paa en Regn, og de aabnede Munden vidt som efter den sildige Regn.
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃ |
24 Jeg smilte til dem, der vare mistrøstige; og de bragte ikke mit Ansigts Lys til at svinde.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃ |
25 Jeg udvalgte deres Vej og sad øverst, og jeg boede som en Konge iblandt Hærskaren, som den, der trøster de sørgende.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃ |
