Job 21
1 Men Job svarede og sagde:
| ויען איוב ויאמר |
2 hører, ja hører min Tale, og lader dette være den Trøst, I yde!
| שמעו שמוע מלתי ותהי-זאת תנחומתיכם |
3 Fordrager mig, og jeg vil tale, og naar jeg har talt, da kan du spotte!
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג |
4 Mon min Klage gælder Mennesker? og om saa er, hvorfor skulde ikke min Aand blive utaalmodig?
| האנכי לאדם שיחי ואם-מדוע לא-תקצר רוחי |
5 Vender eder til mig, og gruer og lægger Haanden paa Munden!
| פנו-אלי והשמו ושימו יד על-פה |
6 Thi kommer jeg det i Hu, da forfærdes jeg, og Bævelse betager mit Kød.
| ואם-זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות |
7 Hvorfor blive de ugudelige i Live, blive gamle, ja vældige i Kraft?
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם-גברו חיל |
8 Deres Sæd staar fast for deres Ansigt om dem og deres Afkom for deres Øjne.
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם |
9 Deres Huse have Fred, uden Frygt, og Guds Ris er ikke over dem.
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם |
10 Deres Tyr springer og ej forgæves; deres Ko kalver og er ikke ufrugtbar.
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל |
11 De lade deres Børn løbe som en Faarehjord, og deres Drenge springe.
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון |
12 De opløfte deres Røst til Tromme og Harpe og glæde sig ved Fløjtens Lyd.
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב |
| יבלו (יכלו) בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו (Sheol h7585) |
14 Og dog sagde de til Gud: Vig fra os! thi vi have ikke Lyst til Kundskab om dine Veje.
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו |
15 Hvad er den Almægtige, at vi skulde tjene ham? eller hvad Gavn skulde vi have af at bønfalde ham?
| מה-שדי כי-נעבדנו ומה-נועיל כי נפגע-בו |
16 Se, deres Lykke hviler dog ikke i deres egen Haand! De ugudeliges Raad er langt fra mig.
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני |
17 Hvor tit udslukkes vel de ugudeliges Lampe og kommer deres Ulykke over dem? hvor tit uddeler Gud Smerter til dem i sin Vrede?
| כמה נר-רשעים ידעך-- ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו |
18 Blive de som Straa for Vejr og som Avner, hvilke Hvirvelvind bortstjæler?
| יהיו כתבן לפני-רוח וכמץ גנבתו סופה |
19 „Gud gemmer hans Uret til hans Børn.‟ Han skulde betale ham selv, at han fornemmer det.
| אלוה יצפן-לבניו אונו ישלם אליו וידע |
20 Hans egne Øjne skulle se hans Fordærvelse, og han skulde drikke af den Almægtiges Vrede.
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה |
21 Thi hvad bekymrer han sig om sit Hus efter sig, naar hans Maaneders Tal er ude?
| כי מה-חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו |
22 Mon nogen vil lære Gud Kundskab, ham, som dømmer de høje?
| הלאל ילמד-דעת והוא רמים ישפוט |
23 Den ene dør i sin fulde Styrke, ganske rolig og tryg;
| זה--ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו |
24 hans Kar vare fulde af Mælk, og Marven i hans Ben var vædskefuld.
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה |
25 Men den anden maa dø med en beskelig bedrøvet Sjæl og har ikke nydt noget godt.
| וזה--ימות בנפש מרה ולא-אכל בטובה |
26 De skulle ligge med hinanden i Støvet, og Ormene skulle bedække dem.
| יחד על-עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם |
27 Se, jeg kender eders Tanker, ja eders Rænker, med hvilke I gøre Vold imod mig;
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו |
28 thi I sige: Hvor er Voldsmandens Hus? og hvor er Teltet, hvor de ugudelige boede?
| כי תאמרו איה בית-נדיב ואיה אהל משכנות רשעים |
29 Have I ikke adspurgt de vejfarende, og erkende I ikke deres Vidnesbyrd,
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו |
30 at den onde skulde spares til Ulykkens Dag, skulde føres frem til Vredens Dag?
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו |
31 „Hvo vil forholde ham hans Vej? naar han gør noget, hvo vil betale ham?
| מי-יגיד על-פניו דרכו והוא-עשה מי ישלם-לו |
32 Og han føres hen til Gravene, og ved Gravhøjen lever hans Minde.
| והוא לקברות יובל ועל-גדיש ישקוד |
33 I Dalens Muld hviler han sødt, og han drager hvert Menneske efter sig, og paa dem foran ham er ikke Tal.‟
| מתקו-לו רגבי-נחל ואחריו כל-אדם ימשוך ולפניו אין מספר |
34 Hvorledes trøste I mig da med Forfængelighed? og hvad der bliver tilbage af eders Svar, er Troløshed.
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר-מעל |
