Job 20
1 Da svarede Zofar, Naamathiten, og sagde:
| ויען צפר הנעמתי ויאמר |
2 Derfor give mine Tanker mig Svar, og fordi jeg har Hast i mit Indre.
| לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי |
3 Jeg maa høre en Undervisning til Forsmædelse for mig; men Aanden svarer mig ud af min Forstand.
| מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני |
4 Ved du dette, som har været af Evighed, siden Mennesker sattes paa Jorden:
| הזאת ידעת מני-עד מני שים אדם עלי-ארץ |
5 At de ugudeliges Frydeskrig er stakket, og den vanhelliges Glæde kun varer et Øjeblik?
| כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי-רגע |
6 Om hans Højhed steg op til Himmelen, og hans Hoved naaede til Skyen,
| אם-יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע |
7 saa skal han dog svinde hen for evigt som Skarn; de, som saa ham, skulle sige: Hvor er han?
| כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו |
8 Ligesom en Drøm skal han bortfly, og man skal ikke finde ham; og han skal forjages som et Syn om Natten.
| כחלום יעוף ולא ימצאהו וידד כחזיון לילה |
9 Det Øje, som har set ham, skal ikke se ham mere, og hans Sted skal ikke beskue ham ydermere.
| עין שזפתו ולא תוסיף ולא-עוד תשורנו מקומו |
10 Hans Børn skulle søge at behage de ringe, og hans Hænder skulle give hans Formue tilbage.
| בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו |
11 Hans Ben vare fulde af Ungdomskraft, men den skal ligge i Støvet med ham.
| עצמותיו מלאו עלומו ועמו על-עפר תשכב |
12 Er Ondskab end sød i hans Mund, vilde han end dølge den under sin Tunge,
| אם-תמתיק בפיו רעה-- יכחידנה תחת לשנו |
13 vilde han end spare den og ikke slippe den, men holde den tilbage i sin Gane:
| יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו |
14 Saa vilde dog hans Brød forvandle sig i hans Indvolde og blive til Øglegalde inden i ham.
| לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו |
15 Han nedslugte Gods, men han skal udspy det; Gud skal drive det ud af hans Bug.
| חיל בלע ויקאנו מבטנו ירשנו אל |
16 Han indsugede Øglegift; Otterslangens Tunge skal dræbe ham.
| ראש-פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה |
17 Ej skue han Strømme, ej Bække, som flyde med Honning og Mælk.
| אל-ירא בפלגות-- נהרי נחלי דבש וחמאה |
18 Han skal tilbagegive det, han har havt Umage for, og ikke nyde det; som Gods, han har erhvervet, og han skal ikke fryde sig.
| משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס |
19 Thi han fortrykte de ringe og lod dem ligge; han røvede et Hus, og han byggede det ikke.
| כי-רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו |
20 Fordi han ikke har vidst at være rolig i sin Bug, skal han ikke undkomme ved sit kostelige Gods.
| כי לא-ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט |
21 Der var ingen tilovers, han jo fortærede, derfor skal hans Lykke ikke blive varig.
| אין-שריד לאכלו על-כן לא-יחיל טובו |
22 Naar han har fuldt op i Overflod, skal han dog blive bange, hver lidendes Haand skal komme over ham.
| במלאות שפקו יצר לו כל-יד עמל תבאנו |
23 For at fylde hans Bug sende Gud sin grumme Vrede over ham, og lade det regne over ham, som skal fortære ham!
| יהי למלא בטנו--ישלח-בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו |
24 Han skal fly for Jernrustning, en Kobberbue skal gennemskyde ham.
| יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה |
25 Han drager Pilen ud, og den gaar ud af hans Liv, den lynende Od kommer ud af hans Galde; Forfærdelser overfalde ham.
| שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים |
26 Mørket er helt opbevaret for hans Skatte, en Ild, der ikke pustes til, skal fortære ham; det skal gaa den ilde, som er bleven tilbage i hans Telt.
| כל-חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא-נפח ירע שריד באהלו |
27 Himmelen skal aabenbare hans Misgerning, og Jorden skal rejse sig imod ham.
| יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו |
28 Hans Hus's Indtægt skal bortføres; den skal flyde bort paa Guds Vredes Dag.
| יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו |
29 Dette er et ugudeligt Menneskes Lod fra Gud og hans tilsagte Arv fra Gud.
| זה חלק-אדם רשע--מאלהים ונחלת אמרו מאל |
