Job 16
1 Da svarede Job og sagde:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Jeg har hørt mange Ting som disse: I ere alle sammen besværlige Trøstere.
| שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם׃ |
3 Bliver der Ende paa Ord, som kun ere Vind? eller hvad ægger dig, at du svarer?
| הקץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה׃ |
4 Ogsaa jeg kunde tale som I, var kun eders Sjæl i min Sjæls Sted! jeg kunde sætte Ord sammen imod eder og ryste med Hovedet over eder.
| גם אנכי ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי׃ |
5 Jeg kunde styrke eder med min Mund, og mine Læbers Trøst kunde bringe Lindring.
| אאמצכם במו פי וניד שפתי יחשך׃ |
6 Vilde jeg tale, saa lindres min Smerte ikke; og vilde jeg lade være, hvad Lettelse finder jeg?
| אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מה מני יהלך׃ |
7 Dog, nu har han gjort mig træt; du har ødelagt min hele Forsamling.
| אך עתה הלאני השמות כל עדתי׃ |
8 Du har grebet mig, det blev et Vidne imod mig; og min Magerhed rejste sig imod mig, den taler imod mig.
| ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה׃ |
9 Hans Vrede har revet mig bort og forfulgte mig, han skar Tænder imod mig, som min Modstander stirrer han med sine Øjne imod mig.
| אפו טרף וישטמני חרק עלי בשניו צרי ילטוש עיניו לי׃ |
10 De opspilede deres Gab imod mig, de sloge mine Kinder med Forhaanelse, de flokkede sig til Hobe imod mig.
| פערו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון׃ |
11 Gud overantvordede mig til en uretfærdig og lod mig komme i de ugudeliges Hænder.
| יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני׃ |
12 Jeg var rolig; men han sønderrev mig og tog mig i Nakken og sønderslog mig og oprejste mig til en Skive for sig.
| שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה׃ |
13 Hans Skytter omringe mig, han sønderskærer mine Nyrer og sparer ikke, han udgyder min Galde paa Jorden.
| יסבו עלי רביו יפלח כליותי ולא יחמול ישפך לארץ מררתי׃ |
14 Han gennembryder mig med Stød paa Stød, han løber imod mig som en Krigshelt.
| יפרצני פרץ על פני פרץ ירץ עלי כגבור׃ |
15 Jeg syede Sæk omkring min Hud og lagde mit Horn i Støvet.
| שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני׃ |
16 Mit Ansigt blusser af Graad, og Dødens Skygge hviler over mine Øjenlaage,
| פני חמרמרה מני בכי ועל עפעפי צלמות׃ |
17 skønt ingen Uret er i mine Hænder, og min Bøn er ren.
| על לא חמס בכפי ותפלתי זכה׃ |
18 O Jord! skjul ikke mit Blod, og ingen Grænse være for mit Raab.
| ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי׃ |
19 Alt nu, se, i Himmelen er mit Vidne, og min Talsmand er i det høje.
| גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי במרומים׃ |
20 Mine Venner ere blevne mine Bespottere, med Taarer vender mit Øje sig til Gud,
| מליצי רעי אל אלוה דלפה עיני׃ |
21 at han vilde skifte Ret mellem Manden og Gud, imellem Menneskets Barn og hans Næste.
| ויוכח לגבר עם אלוה ובן אדם לרעהו׃ |
22 Thi faa Aar skulle endnu komme, saa gaar jeg bort ad en Vej, ad hvilken jeg ikke kommer tilbage.
| כי שנות מספר יאתיו וארח לא אשוב אהלך׃ |
