Job 15
1 Da svarede Elifas, Themaniten, og sagde:
| ויען אליפז התימני ויאמר׃ |
2 Skal en viis svare med Kundskab, som kun er Vejr, og fylde sin Bug med Blæst,
| החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃ |
3 idet han fører Bevis med Ord, som ikke gavne, og med Taler, som intet baade!
| הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃ |
4 Ja, du tilintetgør Gudsfrygt og svækker Bønnen for Guds Ansigt.
| אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃ |
5 Thi din egen Mund beviser din Misgerning, og du vælger de træskes Tunge.
| כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃ |
6 Din egen Mund dømmer dig skyldig og ikke jeg, og dine Læber vidne imod dig.
| ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃ |
7 Mon du er født som det første Menneske var, og er du avlet førend Højene?
| הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃ |
8 Mon du har hørt til i Guds hemmelige Raad og har revet Visdommen til dig?
| הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃ |
9 Hvad ved du, som vi ikke vide? hvad forstaar du, og det skulde ikke være os bekendt?
| מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃ |
10 Der er baade graahærdede og bedagede iblandt os, Mænd, som have levet længere end din Fader.
| גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃ |
11 Er Guds Trøst dig for ringe og det Ord, som han i Mildhed har talt med dig?
| המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃ |
12 Hvorfor betager dit Hjerte dig, og hvorfor blinke dine Øjne?
| מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃ |
13 Thi du vender din Harme imod Gud, og du har ladet Taler udfare af din Mund.
| כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃ |
14 Hvad er et Menneske, at det skulde være rent? eller at den skulde være retfærdig, som er født af en Kvinde?
| מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃ |
15 Se, han tror ikke sine hellige, og Himlene ere ikke rene for hans Øjne:
| הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃ |
16 Hvor meget mindre den, som er vederstyggelig og fordærvet, den Mand, der drikker Uretfærdighed som Vand?
| אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃ |
17 Jeg vil kundgøre dig det, hør mig; og hvad jeg har set, vil jeg fortælle:
| אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃ |
18 Hvad de vise have forkyndt, og hvad de ikke have dulgt som en Arv fra deres Fædre,
| אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃ |
19 dem alene blev Landet givet, og ingen fremmed trængte ind iblandt dem.
| להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃ |
20 Den ugudelige bæver alle sine Dage, og faa Aar i Tallet ere henlagte til en Voldsmand.
| כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃ |
21 Rædsler lyde for hans Øren; midt i Freden kommer en Ødelægger over ham.
| קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃ |
22 Han kan ikke tro paa, at han vil komme tilbage fra Mørket, og han er udset til at omkomme ved Sværdet.
| לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃ |
23 Han vanker hid og did efter Brødet og siger: Hvor er det? han ved, at Mørkheds Dag er bestemt, ja er ved hans Side.
| נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃ |
24 Angest og Nød forfærde ham, det overvælder ham, som var det en Konge, der er rede til Striden;
| יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃ |
25 thi han har udrakt sin Haand imod Gud og har vældig sat sig op imod den Almægtige;
| כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃ |
26 han løb med oprakt Hals imod ham under sine Skjoldes tætte Tag;
| ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃ |
27 thi han har lagt Fedt paa sit Ansigt og lagt sig ud over sin Lænd med Fedme,
| כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃ |
28 og han boede i Stæder, som vare ødelagte, i Huse, som man ikke bor i, som ere bestemte til Grushobe.
| וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃ |
29 Han skal ikke blive rig, og hans Formue skal ikke bestaa; og hvad de have erhvervet, skal ikke udbredes i Landet.
| לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃ |
30 Han skal ikke komme bort fra Mørket, en Lue skal tørre hans Kvist; men han skal komme bort ved hans Munds Aande.
| לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃ |
31 Han skal ikke forlade sig paa Forfængelighed, han skuffer sig; thi Forfængelighed skal vorde ham Betaling.
| אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃ |
32 Før hans Dag kommer, skal det opfyldes, og hans Gren skal ikke grønnes.
| בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃ |
33 Som Vintræet skal han afryste sine sure Druer og som Olietræet kaste sit Blomster.
| יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃ |
34 Thi den vanhelliges Forsamling skal blive øde, og Ild fortærer Bestikkelsens Telte.
| כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃ |
35 De undfange Uret og føde Udaad, og deres Inderste bereder Svig.
| הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃ |
