Job 13
1 Se, det har mit Øje set alt sammen; mit Øre har hørt og forstaaet sig derpaa.
| הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃ |
2 Hvad I vide, det ved jeg, ogsaa jeg, jeg falder ikke igennem for eder.
| כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם׃ |
3 Dog vilde jeg gerne tale til den Almægtige, og jeg havde Lyst til at gaa i Rette med Gud.
| אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ׃ |
4 Men I sammensy Løgn: I ere alle sammen unyttige Læger.
| ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם׃ |
5 Gid I vilde tie, saa skulde det regnes eder til Visdom!
| מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃ |
6 Kære, hører min Bevisning og mærker paa det, som jeg strider for med mine Læber.
| שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃ |
7 Ville I forsvare Gud med Uret og forsvare ham med Svig?
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃ |
8 Ville I anse hans Person eller føre Sag for Gud?
| הפניו תשאון אם לאל תריבון׃ |
9 Vil det gaa godt, naar han undersøger eder? ville I bedrage ham, ligesom man bedrager et Menneske?
| הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו׃ |
10 Han skal visselig straffe eder, om I anse Personer i Løndom.
| הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון׃ |
11 Skulde ikke hans Højhed forfærde eder og Rædsel for ham falde over eder?
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃ |
12 Eders Tankesprog ere at ligne ved Aske, eders Borge ere Lerborge.
| זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃ |
13 Tier for mig, at jeg kan tale, og lad saa overgaa mig, hvad der vil!
| החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃ |
14 Hvorfor skulde jeg føre mit Kød bort i mine Tænder? jeg vil derimod sætte mit Liv i min Haand.
| על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃ |
15 Se, han slaar mig ihjel, jeg har intet Haab; kunde jeg blot retfærdiggøre mine Veje for hans Ansigt!
| הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח׃ |
16 Ogsaa dette skulde være mig en Frelse; thi der skal ingen vanhellig komme for hans Ansigt!
| גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא׃ |
17 Hører flittig min Tale og det, jeg kundgør for eders Øren.
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃ |
18 Se, kære, jeg har indledet Sagen, jeg ved, at jeg skal kendes retfærdig.
| הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק׃ |
19 Hvo er den, som kan trætte med mig? thi da maatte jeg tie og opgive Aanden.
| מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃ |
20 Dog, gør ikke to Ting imod mig, da vil jeg ikke skjule mig for dit Ansigt:
| אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃ |
21 Lad din Haand være langt fra mig og Rædsel for dig ikke forfærde mig!
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃ |
22 Kald saa, og jeg vil svare, eller jeg vil tale, og giv saa du mig Svar igen!
| וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני׃ |
23 Hvor mange ere mine Misgerninger og Synder? lad mig vide min Overtrædelse og min Synd!
| כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃ |
24 Hvorfor skjuler du dit Ansigt og holder mig for din Fjende?
| למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃ |
25 Vil du jage det henvejrede Blad op og forfølge det tørre Straa?
| העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף׃ |
26 Thi du skriver Bitterheder op imod mig og lader mig faa min Ungdoms Synder til Arv.
| כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃ |
27 Og du lægger mine Fødder i Stokken og tager Vare paa alle mine Stier; du afstikker Grænser for mine Fødders Saaler,
| ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה׃ |
28 skønt jeg er en Mand, der bliver gammel som Trøske, som et Klæde, der ædes op af Møl.
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃ |
