Hebræerne 3
1 Derfor, hellige Brødre, delagtige i en himmelsk Kaldelse! ser hen til vor Bekendelses Udsending og Ypperstepræst, Jesus,
| לכן אחי הקדושים חברים לקריאה של מעלה הביטו אל השליח וכהן הודיתנו הגדול אל המשיח ישוע׃ |
2 der var tro imod den, som beskikkede ham, ligesom ogsaa Moses var det i hele hans Hus.
| אשר הוא נאמן לעשהו כמו גם משה בכל ביתו׃ |
3 Thi han er kendt værdig til større Herlighed end Moses, i samme Maal som den, der har indrettet et Hus, har større Ære end Huset selv.
| כי כבוד גדול ממשה נחל זה כאשר בנה הבית חשוב יותר מן הבית׃ |
4 Thi hvert Hus indrettes af nogen; men den, som har indrettet alt, er Gud.
| כי כל בית יש לו בנה אבל בונה כל הוא האלהים׃ |
5 Og Moses var vel tro i hele hans Hus, som en Tjener, til Vidnesbyrd om, hvad der skulde tales;
| והן משה נאמן בכל ביתו כעבד לעדות העמדות להאמר׃ |
6 men Kristus er det som en Søn over hans Hus; og hans Hus ere vi, saafremt vi fastholde Haabets Frimodighed og Ros urokket indtil Enden.
| אבל המשיח הוא הבן על ביתו ואנחנו ביתו אם נחזיק בבטחון ובתהלת התקוה ולא נרפנה עד הקץ׃ |
7 Derfor, som den Helligaand siger: „I Dag, naar I høre hans Røst,
| לכן כמאמר רוח הקדש היום אם בקלו תשמעו׃ |
8 da forhærder ikke eders Hjerter, som det skete i Forbitrelsen, paa Fristelsens Dag i Ørkenen,
| אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר׃ |
9 hvor eders Fædre fristede mig ved at sætte mig paa Prøve, og de saa dog mine Gerninger i fyrretyve Aar.
| אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם ראו פעלי ארבעים שנה׃ |
10 Derfor harmedes jeg paa denne Slægt og sagde: De fare altid vild i Hjertet; men de kendte ikke mine Veje,
| לכן אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם והם לא ידעו דרכי׃ |
11 saa jeg svor i min Vrede: Sandelig, de skulle ikke gaa ind til min Hvile” —
| אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי׃ |
12 saa ser til, Brødre! at der ikke nogen Sinde i nogen af eder skal findes et ondt, vantro Hjerte, saa at han falder fra den levende Gud.
| ראו עתה אחי פן יש באחד מכם לב רע וחסר אמונה לסור מאלהים חיים׃ |
13 Men formaner hverandre hver Dag, saa længe det hedder „i Dag”, for at ikke nogen af eder skal forhærdes ved Syndens Bedrag.
| אך הוכח תוכיחו איש את רעהו יום יום עד שיקרא היום למען אשר לא יקשה איש מכם את לבו במדוחי פשע׃ |
14 Thi vi ere blevne delagtige i Kristus, saafremt vi fastholde vor første Fortrøstning urokket indtil Enden.
| כי נתחברנו למשיח אם נחזיק בראשית הבטחה ולא נרפנה עד הקץ׃ |
15 Naar der siges: „I Dag, naar I høre hans Røst, da forhærder ikke eders Hjerter som i Forbitrelsen”:
| כאשר נאמר היום אם בקלו תשמעו אל תקשו לבבכם כמריבה׃ |
16 Hvem vare da vel de, som hørte og dog voldte Forbitrelse? Mon ikke alle, som gik ud af Ægypten ved Moses?
| מי אפוא אלה אשר שמעו ויריבו הלא כל יצאי מצרים ביד משה׃ |
17 Men paa hvem harmedes han i fyrretyve Aar? Mon ikke paa dem, som syndede, hvis døde Kroppe faldt i Ørkenen?
| ובמי התקוטט ארבעים שנה הלא בחטאים אשר נפלו פגריהם במדבר׃ |
18 Og over for hvem tilsvor han, at de ikke skulde gaa ind til hans Hvile, uden dem, som vare blevne genstridige?
| ולמי נשבע לבלתי בא אל מנוחתו אם לא לסוררים׃ |
19 Og vi se, at de ikke kunde gaa ind paa Grund af Vantro.
| ואנחנו ראים כי לא יכלו לבוא על אשר לא האמינו׃ |
