Žalmy 137

1 Při řekách Babylonských tam jsme sedávali, a plakávali, rozpomínajíce se na Sion.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

2 Na vrbí v té zemi zavěšovali jsme citary své.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

3 A když se tam dotazovali nás ti, kteříž nás zajali, na slova písničky, (ješto jsme zavěsili byli veselí), říkajíce: Zpívejte nám některou píseň Sionskou:

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

4 Kterakž bychom měli zpívati píseň Hospodinovu v zemi cizozemců?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

5 Jestliže se zapomenu na tebe, ó Jeruzaléme, zapomeniž i pravice má.

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

6 Přilniž i jazyk můj k dásním mým, nebudu-li se rozpomínati na tebe, jestliže v samém Jeruzalémě nebudu míti svého největšího potěšení.

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

7 Rozpomeň se, Hospodine, na Idumejské, a na den Jeruzaléma, kteříž pravili: Rozbořte, rozbořte až do základů v něm.

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

8 Ó dcero Babylonská, zkažena býti máš. Blahoslavený ten, kdož odplatí tobě za to, což jsi nám zlého učinila.

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

9 Blahoslavený, kdož pochytí dítky tvé a o skálu je rozrážeti bude.

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃