Jób 9
1 Odpověděv pak Job, řekl:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 I ovšem vím, žeť tak jest; nebo jak by mohl člověk spravedliv býti před Bohem silným?
| אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃ |
3 A chtěl-li by se hádati s ním, nemohl by jemu odpovědíti ani na jedno z tisíce slov.
| אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃ |
4 Moudrého jest srdce a silný v moci. Kdo zatvrdiv se proti němu, pokoje užil?
| חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃ |
5 On přenáší hory, než kdo shlédne, a podvrací je v prchlivosti své.
| המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃ |
6 On pohybuje zemí z místa jejího, tak že se třesou sloupové její.
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃ |
7 On když zapovídá slunci, nevychází, a hvězdy zapečeťuje.
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃ |
8 On roztahuje nebe sám, a šlapá po vlnách mořských.
| נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃ |
9 On učinil Arktura, Oriona, Kuřátka a hvězdy skryté na poledne.
| עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃ |
10 On činí věci veliké, a to nevystižitelné a divné, jimž není počtu.
| עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃ |
11 Ano jde-li mimo mne, tedy nevidím; ovšem když pomíjí, neznamenám ho.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃ |
12 Tolikéž jestliže co uchvátí, kdo mu to rozkáže navrátiti? Kdo dí jemu: Co činíš?
| הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃ |
13 Nezdržel-li by Bůh hněvu svého, klesli by před ním spolu spuntovaní, jakkoli mocní.
| אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃ |
14 Jakž bych já tedy jemu odpovídati, a jaká slova svá proti němu vyhledati mohl?
| אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃ |
15 Kterémuž, bych i spravedliv byl, nebudu odpovídati, ale před soudcím svým pokořiti se budu.
| אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃ |
16 Ač bych pak i volal, a on mi se ozval, neuvěřím, aby vyslyšel hlas můj,
| אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃ |
17 Poněvadž vichřicí setřel mne, rozmnožil rány mé bez příčiny.
| אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃ |
18 Aniž mi dá oddechnouti, ale sytí mne hořkostmi.
| לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃ |
19 Obrátil-li bych se k moci, aj, onť jest nejsilnější; pakli k soudu, kdo mi rok složí?
| אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃ |
20 Jestliže se za spravedlivého stavěti budu, ústa má potupí mne; pakli za upřímého, převráceného mne býti ukáží.
| אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃ |
21 Jsem-li upřímý, nebudu věděti toho; nenáviděti budu života svého.
| תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃ |
22 Jediná jest věc, pročež jsem to mluvil, že upřímého jako bezbožného on zahlazuje.
| אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃ |
23 Jestliže bičem náhle usmrcuje, zkušování nevinných se posmívá;
| אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃ |
24 Země dána bývá v ruku bezbožného, tvář soudců jejich zakrývá: jestliže ne on, kdož jiný jest?
| ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃ |
25 Dnové pak moji rychlejší byli nežli posel; utekli, aniž viděli dobrých věcí.
| וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃ |
26 Pominuli jako prudké lodí, jako orlice letící na pastvu.
| חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃ |
27 Dím-li: Zapomenu se na své naříkání, zanechám horlení svého, a posilím se:
| אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃ |
28 Lekám se všech bolestí svých, vida, že mne jich nezprostíš.
| יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃ |
29 Jestli jsem bezbožný, pročež bych nadarmo pracoval?
| אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃ |
30 Ano bych se i umyl vodou sněžnou, a očistil mýdlem ruce své,
| אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃ |
31 Tedy v jámě pohřížíš mne, tak že se ode mne zprzní i to roucho mé.
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃ |
32 Nebo Bůh není člověkem jako já, jemuž bych odpovídati mohl, a abychom vešli spolu v soud.
| כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃ |
33 Aniž máme prostředníka mezi sebou, kterýž by rozhodl nás oba.
| לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃ |
34 Kdyby odjal ode mne prut svůj, a strach jeho aby mne nekormoutil,
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃ |
35 Tehdáž bych mluvil, a nebál bych se, poněvadž není toho tak při mně.
| אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃ |
