Jób 9
1 Odpověděv pak Job, řekl:
| ויען איוב ויאמר |
2 I ovšem vím, žeť tak jest; nebo jak by mohl člověk spravedliv býti před Bohem silným?
| אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל |
3 A chtěl-li by se hádati s ním, nemohl by jemu odpovědíti ani na jedno z tisíce slov.
| אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף |
4 Moudrého jest srdce a silný v moci. Kdo zatvrdiv se proti němu, pokoje užil?
| חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם |
5 On přenáší hory, než kdo shlédne, a podvrací je v prchlivosti své.
| המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו |
6 On pohybuje zemí z místa jejího, tak že se třesou sloupové její.
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון |
7 On když zapovídá slunci, nevychází, a hvězdy zapečeťuje.
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם |
8 On roztahuje nebe sám, a šlapá po vlnách mořských.
| נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים |
9 On učinil Arktura, Oriona, Kuřátka a hvězdy skryté na poledne.
| עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן |
10 On činí věci veliké, a to nevystižitelné a divné, jimž není počtu.
| עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר |
11 Ano jde-li mimo mne, tedy nevidím; ovšem když pomíjí, neznamenám ho.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו |
12 Tolikéž jestliže co uchvátí, kdo mu to rozkáže navrátiti? Kdo dí jemu: Co činíš?
| הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה |
13 Nezdržel-li by Bůh hněvu svého, klesli by před ním spolu spuntovaní, jakkoli mocní.
| אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב |
14 Jakž bych já tedy jemu odpovídati, a jaká slova svá proti němu vyhledati mohl?
| אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו |
15 Kterémuž, bych i spravedliv byl, nebudu odpovídati, ale před soudcím svým pokořiti se budu.
| אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן |
16 Ač bych pak i volal, a on mi se ozval, neuvěřím, aby vyslyšel hlas můj,
| אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי |
17 Poněvadž vichřicí setřel mne, rozmnožil rány mé bez příčiny.
| אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם |
18 Aniž mi dá oddechnouti, ale sytí mne hořkostmi.
| לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים |
19 Obrátil-li bych se k moci, aj, onť jest nejsilnější; pakli k soudu, kdo mi rok složí?
| אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני |
20 Jestliže se za spravedlivého stavěti budu, ústa má potupí mne; pakli za upřímého, převráceného mne býti ukáží.
| אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני |
21 Jsem-li upřímý, nebudu věděti toho; nenáviděti budu života svého.
| תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי |
22 Jediná jest věc, pročež jsem to mluvil, že upřímého jako bezbožného on zahlazuje.
| אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה |
23 Jestliže bičem náhle usmrcuje, zkušování nevinných se posmívá;
| אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג |
24 Země dána bývá v ruku bezbožného, tvář soudců jejich zakrývá: jestliže ne on, kdož jiný jest?
| ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא |
25 Dnové pak moji rychlejší byli nežli posel; utekli, aniž viděli dobrých věcí.
| וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה |
26 Pominuli jako prudké lodí, jako orlice letící na pastvu.
| חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל |
27 Dím-li: Zapomenu se na své naříkání, zanechám horlení svého, a posilím se:
| אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה |
28 Lekám se všech bolestí svých, vida, že mne jich nezprostíš.
| יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני |
29 Jestli jsem bezbožný, pročež bych nadarmo pracoval?
| אנכי ארשע למה-זה הבל איגע |
30 Ano bych se i umyl vodou sněžnou, a očistil mýdlem ruce své,
| אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי |
31 Tedy v jámě pohřížíš mne, tak že se ode mne zprzní i to roucho mé.
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי |
32 Nebo Bůh není člověkem jako já, jemuž bych odpovídati mohl, a abychom vešli spolu v soud.
| כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט |
33 Aniž máme prostředníka mezi sebou, kterýž by rozhodl nás oba.
| לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו |
34 Kdyby odjal ode mne prut svůj, a strach jeho aby mne nekormoutil,
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני |
35 Tehdáž bych mluvil, a nebál bych se, poněvadž není toho tak při mně.
| אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי |
