כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו׃ |
ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה׃ |
קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות׃ |
פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו׃ |
ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש׃ |
מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו׃ |
נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה׃ |
לא הדריכהו בני שחץ לא עדה עליו שחל׃ |
בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים׃ |
בצורות יארים בקע וכל יקר ראתה עינו׃ |
מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור׃ |
והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה׃ |
לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים׃ |
תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי׃ |
לא יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה׃ |
לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר׃ |
לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז׃ |
ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים׃ |
לא יערכנה פטדת כוש בכתם טהור לא תסלה׃ |
והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה׃ |
ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה׃ |
אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה׃ |
אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה׃ |
כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה׃ |
לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה׃ |
בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות׃ |
אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה׃ |
ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה׃ |