Kazatel 3
1 Všeliká věc má jistý čas, a každé předsevzetí pod nebem svou chvíli.
| לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים |
2 Jest čas rození i čas umírání, čas sázení a čas vykopání, což vsazeno bývá;
| עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע |
3 Èas mordování a čas hojení, čas boření a čas stavení;
| עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות |
4 Èas pláče a čas smíchu, čas smutku a čas proskakování;
| עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד |
5 Èas rozmítání kamení a čas shromažďování kamení, čas objímání a čas vzdálení se od objímání;
| עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק |
6 Èas hledání a čas ztracení, čas chování a čas zavržení;
| עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך |
7 Èas roztrhování a čas sšívání, čas mlčení a čas mluvení;
| עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר |
8 Èas milování a čas nenávidění, čas boje a čas pokoje.
| עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום |
9 Co tedy má ten, kdo práci vede, z toho, o čemž pracuje?
| מה יתרון העושה באשר הוא עמל |
10 Viděl jsem zaměstknání, kteréž dal Bůh synům lidským, aby se jím trápili.
| ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו |
11 Sám všecko činí ušlechtile časem svým, nýbrž i žádost světa dal v srdce jejich, aby nestihal člověk díla toho, kteréž dělá Bůh, ani počátku ani konce.
| את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף |
12 Odtud seznávám, že nic lepšího nemají, než aby se veselili, a činili dobře v životě svém,
| ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו |
13 Ač i to, když všeliký člověk jí a pije, a užívá dobrých věcí ze všelijaké práce své, jest dar Boží.
| וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא |
14 Znám, že cožkoli činí Bůh, to trvá na věky; nemůže se k tomu nic přidati, ani od toho co odjíti. A činí to Bůh, aby se báli oblíčeje jeho.
| ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו |
15 To, což bylo, i nyní jest, a což bude, již bylo; nebo Bůh obnovuje to, což pominulo.
| מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף |
16 Přesto viděl jsem ještě pod sluncem na místě soudu bezbožnost, a na místě spravedlnosti nespravedlnost.
| ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע |
17 I řekl jsem v srdci svém: Budeť Bůh spravedlivého i bezbožného souditi; nebo tam bude čas každému předsevzetí i každému skutku.
| אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם |
18 Řekl jsem v srdci svém o způsobu synů lidských, že jim ukázal Bůh, aby viděli, že jsou podobni hovadům.
| אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם |
19 Případnost synů lidských a případnost hovad jest případnost jednostejná. Jakož umírá ono, tak umírá i on, a dýchání jednostejné všickni mají, aniž co napřed má člověk před hovadem; nebo všecko jest marnost.
| כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל |
20 Obé to jde k místu jednomu; obé jest z prachu, obé také zase navracuje se do prachu.
| הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר |
21 Kdo to zná, že duch synů lidských vstupuje zhůru, a duch hovadí že sstupuje pod zemi?
| מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ |
22 Protož spatřil jsem, že nic není lepšího, než veseliti se člověku v skutcích svých, poněvadž to jest podíl jeho. Nebo kdo jej k tomu přivede, aby poznati mohl to, což jest budoucího po něm?
| וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו |
