Římanům 7

1 Zdaliž nevíte, bratří, (nebo povědomým zákona mluvím, ) že zákon panuje nad člověkem, dokudž živ jest?

אחי, אלה מכם המכירים את התורה יודעים כי לאחר שאדם מת, התורה אינה שולטת בו יותר.

2 Nebo žena, kteráž za mužem jest, živému muži přivázána jest zákonem; pakli by umřel muž, svobodná jest od zákona muže.

למשל: כאשר אישה נישאת לאיש, התורה קושרת אותה אל בעלה כל ימי חייו, אך אם הבעל מת, האישה אינה קשורה אליו יותר

3 A protož dokudž jest živ muž, slouti bude cizoložnice, bude-li s jiným mužem; pakliť by muž její umřel, jest svobodna od zákona toho, tak že již nebude cizoložnice, bude-li s jiným mužem.

ומותר לה להינשא שנית. אם היא תינשא שנית כל זמן שבעלה חי, היא תיחשב לנואפת.

4 Takž tedy, bratří moji, i vy umrtveni jste zákonu skrze tělo Kristovo, abyste byli jiného, toho totiž, kterýž z mrtvých vstal, abychom ovoce nesli Bohu.

באופן דומה, אחי, מותו של המשיח על הצלב המית אתכם לגבי טענות התורה, ואתם חופשיים להשתייך לאחר – למשיח שקם לתחייה מן המתים – כדי שנעשה פרי לאלוהים.

5 Nebo když jsme byli v těle, žádosti hříchů skrze zákon moc svou provodily v oudech našich k nesení ovoce smrti.

כאשר היינו עדיין משועבדים לטבע הישן והחוטא שלנו, עוררה בנו התורה את תשוקותינו ותאוותינו, ועשינו את אשר ציווה עלינו אלוהים לא לעשות. כך הצמיחו מעשינו הרעים פרי הגורם למוות.

6 Nyní pak osvobozeni jsme od zákona, když umřel ten, v němž jsme držáni byli, tak abychom sloužili v novotě ducha, a ne v vetchosti litery.

אולם עתה, לאחר שמתנו לגבי כל מה שכבל ושיעבד אותנו, אנו משוחררים מהתורה, כדי שנוכל לשרת את אלוהים בדרך חדשה: בדרך של רוח הקודש, ולא בדרך הישנה לפי הכתוב.

7 Což tedy díme? Že zákon jest hříchem? Nikoli; nýbrž hříchu jsem nepoznal, než skrze zákon. Nebo i o žádosti byl bych nevěděl, kdyby byl zákon neřekl: Nepožádáš.

האם אני מנסה לומר שתורת אלוהים היא חטא? חס וחלילה! התורה עצמה אינה בגדר חטא, אבל היא גילתה לי את חטאי. לדוגמה: לעולם לא הייתי מודה בחטא החמדה והתאווה שבלבי אלמלא אמרה התורה:”לא תחמוד!“

8 Ale příčinu vzav hřích skrze přikázaní, zplodil ve mně všelikou žádost. Bez zákona zajisté hřích mrtev jest.

החטא ניצל את הדיבר”לא תחמוד“כדי להזכיר לי שתשוקות אלה אסורות, ובכך הוא למעשה עורר וגירה תשוקות ודחפים אסורים שהיו כלואים בתוכי. רק במקום שבו אין תורה ואין חוקים, אין חטא.

9 Jáť pak byl jsem živ někdy bez zákona, ale když přišlo přikázaní, hřích ožil,

פעם כלל לא הייתה בי תודעת החטא. אולם כשנפקחו עיני והתחלתי להבין את מצוות ה׳, החל החטא לפעול בי ולפתות אותי להפר את מצוות ה׳, והתורה דנה אותי למוות.

10 A já umřel. I shledáno jest, že to přikázaní, kteréž mělo býti k životu, jest mi k smrti.

כך הדיבר שניתן כדי ללמדני את דרך החיים, גרם לי מוות.

11 Nebo hřích, vzav příčinu skrze to přikázaní, podvedl mne, a skrze ně zabil.

כי החטא, שניצל לרעה את הדיבר, רימה והמית אותי.

12 A tak zákon zajisté jest svatý, a přikázaní svaté i spravedlivé a dobré.

אף־על־פי־כן אין ספק שהתורה עצמה היא קדושה, וכן גם הדיברות.

13 Tedy to dobré učiněno jest mi smrt? Nikoli, ale hřích, aby se okázal býti hříchem, skrze to dobré zplodil mi smrt, aby byl příliš velmi hřešící hřích skrze přikázaní.

אולם כיצד יכולה התורה להיות קדושה? האם לא התורה הקדושה היא שהמיתה אותי? ודאי שלא! החטא ניצל לרעה את הטוב כדי להביא למותי. מכאן יכולים אתם לראות עד כמה ערמומי ומסוכן הוא החטא, שכן הוא מנצל את התורה הטובה והקדושה של אלוהים למטרותיו הנאלחות.

14 Víme zajisté, že zákon jest duchovní, ale já jsem tělesný, prodaný hříchu.

אם כן, התורה עצמה טובה – הבעיה היא בי, משום שאני מכור לחטא השולט בי.

15 Nebo toho, což činím, neoblibuji; nebo ne, což chci, to činím, ale, což v nenávisti mám, to činím.

אינני מבין את התנהגותי: אני באמת רוצה לעשות את הטוב, אך איני יכול. לעומת זאת אני עושה את מה שאיני רוצה לעשות – אני עושה את מה שאני שונא!

16 Jestližeť pak, což nechci, to činím, povoluji zákonu, že jest dobrý.

אני יודע היטב שאני עושה את הרע, וייסורי המצפון שלי מוכיחים שאני מסכים למעשה עם התורה שהפרתי.

17 A tak nyní více ne já to činím, ale ten hřích, kterýž ve mně přebývá.

ברם איני יכול לעשות דבר, כי לא אני עושה את הרע, אלא החטא שבתוכי; החטא חזק ממני, והוא שגורם לי לעשות את כל המעשים הרעים האלה.

18 Vímť zajisté, že nepřebývá ve mně, (to jest v těle mém, ) dobré. Nebo chtění hotové mám, ale abych vykonati mohl dobré, tohoť nenalézám.

מניסיוני אני יודע שבי, בבשרי, אין שום דבר טוב. לעתים קרובות אני נוכח כי יש לי רצון לעשות את הטוב, אך חסר לי הכוח לעשותו.

19 Nebo nečiním dobrého, kteréž chci, ale činím to zlé, jehož nechci.

כלומר, איני עושה את הטוב שאני מתכוון לעשות, ולעומת זאת אני מוצא את עצמי עושה את הרע שאינני רוצה לעשות!

20 A poněvadž pak, čehož já nechci, to činím, tedyť již ne já činím to, ale ten hřích, kterýž ve mně přebývá.

ואם אני עושה את מה שבעצם אינני רוצה לעשות, הרי ברור שלא אני עושה זאת, כי אם החטא השוכן והשולט בי.

21 Nalézám tedy zákon, když chci činiti dobré, že se mne přídrží zlé.

כתוצאה מכך אני מוצא בי חוקיות משונה: כאשר אני רוצה לעשות את הטוב, הרע משתלט עלי.

22 Nebo zvláštní líbost mám v zákoně Božím podlé vnitřního člověka;

בלבי אני חפץ לעשות את תורת ה׳,

23 Ale vidím jiný zákon v oudech svých, odporující zákonu mysli mé, a jímající mne zákonu hřícha, kterýž jest v oudech mých.

אך בגופי אני מרגיש חוק אחר הלוחם בחוק השכל וההיגיון, וכך הוא עושה אותי אסיר ועבד של החטא השוכן עדיין בגופי.

24 Bídný já člověk! Kdo mne vysvobodí z toho těla smrti?

מסכן שכמוני, מי יושיע אותי מהשעבוד לגוף הזה שדינו מוות?

25 Děkujiť Bohu skrze Jezukrista Pána našeho. A takž tedy tentýž já sloužím myslí zákonu Božímu, ale tělem zákonu hřícha.

תודה לאל, האלוהים כבר הושיע אותי על־ידי ישוע המשיח אדוננו! אם כן, הטבע החוטא שלי משועבד לחטא, אולם בשכלי אני עבד לתורת האלוהים.