Lukáš 24
1 Prvního pak dne po sobotě velmi ráno šly k hrobu, nesouce vonné věci, kteréž byly připravily, a některé jiné s nimi.
| ביום ראשון השכם בבוקר לקחו הנשים את המרקחת שהכינו והלכו אל הקבר. |
2 I nalezly kámen odvalený od hrobu.
| בהגיען אל המקום גילו כי האבן הגדולה שסתמה את פתח הקבר הוזזה ממקומה. |
3 A všedše, nenalezly těla Pána Ježíše.
| הן נכנסו פנימה, אך לא מצאו את גופתו של האדון ישוע. |
4 I stalo se, když ony se toho užasly, aj, muži dva postavili se podlé nich v rouše stkvoucím.
| הנשים היו במבוכה גדולה ולא הבינו מה קרה. לפתע נגלו אליהן שני אנשים לבושים גלימות מבריקות ונוצצות. |
5 Když se pak ony bály, a sklonily tváři své k zemi, řekli jim: Co hledáte živého s mrtvými?
| בפחד רב השתחוו הנשים לפני השניים.”מדוע אתן מחפשות את החי בין המתים?“שאלו השניים. |
6 Neníť ho tuto, ale vstalť jest. Rozpomeňte se, kterak mluvil vám, když ještě v Galilei byl,
| ”הוא אינו נמצא כאן, הוא קם לתחייה! זיכרו שעוד בהיותו בגליל סיפר לכן שעל בן־האדם להימסר לידי אנשים רשעים, שיצלבו אותו, אבל ביום השלישי יקום לתחייה!“ |
7 Řka: Že Syn člověka musí vydán býti v ruce hříšných lidí, a ukřižován býti, a v třetí den z mrtvých vstáti.
8 I rozpomenuly se na slova jeho.
| הנשים נזכרו בדברי ישוע |
9 A navrátivše se od hrobu, zvěstovaly to všecko těm jedenácti i jiným všechněm.
| ומיהרו לשוב העירה, כדי לספר את החדשות לאחד־עשר התלמידים ולכל השאר. |
10 Byly pak Maria Magdaléna a Johanna a Maria Jakubova, a jiné s nimi, kteréž vypravovaly to apoštolům.
| (אלה הנשים שהלכו אל הקבר: מרים המגדלית, יוחנה, מרים אמו של יעקב ואחרות). |
11 Ale oni měli za bláznovství slova jejich, a nevěřili jim.
| אולם דברי הנשים נשמעו באוזניהם כסיפור דמיוני, והם לא האמינו להן. |
12 Tedy Petr vstav, běžel k hrobu, a pohleděv do něho, uzřel prostěradla, ana sama leží. I odšel, divě se sám v sobě, co se to stalo.
| אך פטרוס קם ורץ אל הקבר. בהביטו פנימה ראה את התכריכים מונחים במקומם, אך הגופה לא הייתה שם. הוא לא הבין מה קרה ועזב את המקום. |
13 A aj, dva z nich šli toho dne do městečka, kteréž bylo vzdálí od Jeruzaléma honů šedesáte, jemuž jméno Emaus.
| באותו יום הלכו שניים מתלמידיו של ישוע בדרך המובילה לעמאוס – כפר המרוחק כאחד עשר ק״מ מירושלים. |
14 A rozmlouvali vespolek o těch všech věcech, kteréž se byly staly.
| בעודם משוחחים ביניהם על מות ישוע, |
15 I stalo se, když rozmlouvali, a sebe se otazovali, že i Ježíš, přiblíživ se, šel s nimi.
| הופיע לפתע ישוע עצמו ונלווה אליהם. |
16 Ale oči jejich držány byly, aby ho nepoznali.
| אך השניים לא הכירוהו, כי עיניהם היו אחוזות. |
17 I řekl jim: Které jsou to věci, o nichž rozjímáte vespolek, jdouce, a jste smutní?
| ”על מה אתם משוחחים?“שאל אותם ישוע. השניים נעצרו, וישוע ראה שפניהם הביעו צער וכאב. |
18 A odpověděv jeden, kterémuž jméno Kleofáš, řekl jemu: Ty sám jsi z příchozích do Jeruzaléma, ještos nezvěděl, co se stalo v něm těchto dnů?
| אחד מהשניים, קליופס שמו, השיב:”אתה ודאי האדם היחיד בכל ירושלים שאינו יודע מה קרה בעיר בימים האחרונים.“ |
19 Kterýmž on řekl: I co? Oni pak řekli jemu: O Ježíšovi Nazaretském, kterýž byl muž prorok, mocný v slovu i v skutku, před Bohem i přede vším lidem,
| ”מה קרה בעיר?“שאל ישוע.”אנחנו מתכוונים לישוע מנצרת“, הסבירו השניים.”ישוע היה נביא שחולל נסים ונפלאות, ומורה חכם בעיני אלוהים ובעיני העם. |
20 Totiž kterak jej vydali přední kněží a knížata naše na odsouzení k smrti, i ukřižovali jej.
| אבל ראשי הכוהנים ורבים ממנהיגנו אסרו אותו ומסרוהו לידי הרומאים, כדי שיגזרו עליו דין מוות, ואלה צלבו אותו. |
21 My pak jsme se nadáli, že by on měl vykoupiti Izraele. Ale nyní tomu všemu třetí den jest dnes, jakž se to stalo.
| ואילו אנחנו חשבנו וקיווינו שהוא המשיח העתיד לגאול את עם־ישראל. כל מה שסיפרנו לך קרה לפני שלושה ימים, |
22 Ale i ženy některé z našich zděsily nás, kteréž ráno byly u hrobu.
| אך בזאת לא תם הסיפור! מספר נשים מקבוצתנו הלכו הבוקר אל הקבר, וכשחזרו היה בפיהן סיפור בלתי רגיל. הנשים סיפרו כי גופתו של ישוע נעלמה, וכי פגשו בקבר שני מלאכים שאמרו להן כי ישוע חי! |
23 A nenalezše tělo jeho, přišly, pravíce, že také vidění andělské viděly, kteříž praví, že by živ byl.
24 I chodili někteří z našich k hrobu, a nalezli tak, jakž pravily ženy, ale jeho neviděli.
| כמה מאנשינו מיהרו אל הקבר כדי לבדוק את דברי הנשים, ונוכחו שהן צדקו; גופתו של ישוע באמת נעלמה.“ |
25 Tedy on řekl jim: Ó nesmyslní a zpozdilí srdcem k věření všemu tomu, což mluvili proroci.
| ”כסילים!“קרא ישוע.”האם כל־כך קשה לכם להאמין לדברי הנביאים בכתבי־הקודש? |
26 Zdaliž nemusil těch věcí trpěti Kristus a vjíti v slávu svou?
| האם לא ניבאו הנביאים באופן ברור שהמשיח יסבול את העינויים הנוראים האלה, לפני שיתגלה כבודו והדרו?“ |
27 A počav od Mojžíše a všech proroků, vykládal jim všecka ta písma, kteráž o něm byla.
| לאחר מכן הוא ציטט להם פסוקים מן התנ״ך והסביר להם את כל מה שנאמר עליו בכתובים, החל מבראשית וכלה בדברי הנביאים. |
28 I přiblížili se k městečku, do kteréhož šli, a on potrh se, jako by chtěl dále jíti.
| בינתיים התקרבו השלושה לעמאוס – הכפר שאליו היו מועדות פניהם. ישוע נראה כעומד להמשיך בדרכו, |
29 Ale přinutili ho, řkouce: Zůstaň s námi, nebo se již připozdívá, a den se nachýlil. I všel, aby s nimi zůstal.
| אולם השניים הפצירו בו ללון בביתם, כי הייתה שעת ערב, וישוע נענה להזמנתם. |
30 I stalo se, když seděl s nimi za stolem, vzav chléb, dobrořečil, a lámaje, podával jim.
| כשהתיישבו לאכול ברך ישוע על הלחם, פרס אותו והגישו להם. |
31 I otevříny jsou oči jejich, a poznali ho. On pak odnesl se od nich.
| לפתע כאילו נפקחו עיניהם, והם הכירו את ישוע. באותו רגע הוא נעלם מעיניהם. |
32 I řekli vespolek: Zdaliž srdce naše v nás nehořelo, když mluvil nám na cestě, a když otvíral nám písma?
| השניים החלו לספר זה לזה כיצד התרגשו בשעה שישוע דיבר אליהם וביאר להם את הכתוב בתנ״ך. |
33 A vstavše v tu hodinu, vrátili se do Jeruzaléma, a nalezli shromážděných těch jedenácte, a ty, kteříž s nimi byli,
| בלי לאבד זמן קמו השניים וחזרו לירושלים, שם מצאו את אחד־עשר התלמידים ואחרים מתלמידי ישוע אשר קיבלו את פניהם בקריאה: |
34 Ani praví: Že vstal Pán právě, a ukázal se Šimonovi.
| ”האדון באמת קם לתחייה! הוא נגלה לפטרוס!“ |
35 I vypravovali oni také to, co se stalo na cestě, a kterak ho poznali v lámání chleba.
| השניים מעמאוס סיפרו כיצד נגלה ישוע גם אליהם כשהלכו בדרך, וכיצד הכירו אותו כשפרס את הלחם. |
36 A když oni o tom rozmlouvali, postavil se Ježíš u prostřed nich, a řekl jim: Pokoj vám.
| בשעה שדיברו הופיע ישוע בחדר ואמר:”שלום לכם!“ |
37 Oni pak zhrozivše se a přestrašeni byvše, domnívali se, že by ducha viděli.
| הופעתו הבהילה אותם, כי חשבו שרוח רפאים לפניהם! |
38 I dí jim: Co se strašíte, a proč myšlení vstupují na srdce vaše?
| ”מדוע נבהלתם?“שאל ישוע.”מדוע אינכם מאמינים שאני הוא העומד לפניכם? |
39 Vizte ruce mé i nohy mé, já zajisté jsem ten. Dotýkejte se mne a vizte; neboť duch těla a kostí nemá, jako mne vidíte míti.
| הביטו בידי! הביטו ברגלי! אתם יכולים לראות ללא ספק שאני הוא העומד לפניכם! געו בי והיווכחו שאינני רוח, שהרי לרוח אין בשר ועצמות כפי שיש לי!“ |
40 A pověděv to, ukázal jim ruce i nohy.
| בשעה שדיבר הראה להם ישוע את נקבי המסמרים בידיו ואת הפצעים ברגליו. |
41 Když pak oni ještě nevěřili pro radost, ale divili se, řekl jim: Máte-li tu co k jídlu?
| על אף שמחתם הרבה עדיין הטילו התלמידים ספק ולא האמינו. משום כך שאל אותם ישוע:”האם יש לכם כאן משהו לאכול?“ |
42 A oni podali jemu kusu ryby pečené a plástu strdi.
| הם הגישו לו חתיכת דג צלוי, |
43 A vzav, pojedl před nimi,
| וישוע אכל את הדג לנגד עיניהם. |
44 A řekl jim: Tatoť jsou slova, kteráž jsem mluvil vám, ještě byv s vámi: Že se musí naplniti všecko, což psáno jest v zákoně Mojžíšově a v prorocích i v žalmích o mně.
| לאחר מכן אמר ישוע:”האם אינכם זוכרים שעוד בהיותי אתכם סיפרתי לכם שכל מה שאמרו עלי משה, הנביאים ובתהלים חייב להתקיים?“ |
45 Tedy otevřel jim mysl, aby rozuměli písmům.
| ישוע פתח את לבם כדי שסוף סוף יבינו את הכתובים, |
46 A řekl jim: Takť jest psáno, a tak musil Kristus trpěti, a třetího dne z mrtvých vstáti,
| והוסיף:”עוד לפני זמן רב נכתב שעל המשיח להתענות, למות ולקום לתחייה ביום השלישי. |
47 A aby bylo kázáno ve jménu jeho pokání a odpuštění hříchů mezi všemi národy, počna od Jeruzaléma.
| ועוד כתוב כי דבר אלוהים יצא אל כל העמים, החל מירושלים, וכי כל מי שיאמין בי ויחזור בתשובה יסלחו לו חטאיו. |
48 Vy pak jste svědkové toho.
| אתם עדים לקיום הנבואות האלה. |
49 A aj, já pošli zaslíbení Otce svého na vás. Vy pak čekejte v městě Jeruzalémě, dokudž nebudete oblečeni mocí s výsosti.
| עתה אני עומד לשלוח אליכם את אשר הבטיח אבי. הישארו כאן בירושלים עד שיבוא רוח הקודש וימלא אתכם בכוח ובגבורה מן השמים.“ |
50 I vyvedl je ven až do Betany, a pozdvih rukou svých, dal jim požehnání.
| לאחר מכן הוא הוביל אותם אל בית־עניה, שם נשא את ידיו אל השמים וברך אותם. |
51 I stalo se, když jim žehnal, bral se od nich, a nesen jest do nebe.
| תוך כדי ברכתו נפרד מהם ישוע ועלה השמיימה. |
52 A oni poklonivše se jemu, navrátili se do Jeruzaléma s radostí velikou.
| התלמידים השתחוו לו וחזרו לירושלים מלאי שמחה, |
53 A byli vždycky v chrámě, chválíce a dobrořečíce Boha. Amen.
| ואת כל זמנם בילו בבית־המקדש כשהם מהללים ומברכים את האלוהים. |
