Jób 6
1 Odpovídaje pak Job, řekl:
| ויען איוב ויאמר |
2 Ó kdyby pilně zváženo bylo hořekování mé, a bída má na váze aby spolu vyzdvižena byla.
| לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד |
3 Jistě že by se nad písek mořský těžší ukázala, pročež mi se i slov nedostává.
| כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו |
4 Nebo střely Všemohoucího vězí ve mně, jejichž jed vysušil ducha mého, a hrůzy Boží bojují proti mně.
| כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני |
5 Zdaliž řve divoký osel nad mladistvou travou? Řve-liž vůl nad picí svou?
| הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו |
6 Zdaliž jedí to, což neslaného jest, bez soli? Jest-liž chut v věci slzké?
| היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות |
7 Ach, kterýchž se ostýchala dotknouti duše má, ty jsou již bolesti těla mého.
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי |
8 Ó by se naplnila žádost má, a aby to, čehož očekávám, dal Bůh,
| מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה |
9 Totiž, aby se líbilo Bohu setříti mne, vztáhnouti ruku svou, a zahladiti mne.
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני |
10 Neboť mám ještě, čím bych se potěšoval, (ačkoli hořím bolestí, aniž mne Bůh co lituje), že jsem netajil řečí Nejsvětějšího.
| ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש |
11 Nebo jaká jest síla má, abych potrvati mohl? Aneb jaký konec můj, abych prodlel života svého?
| מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי |
12 Zdali síla má jest síla kamenná? Zdali tělo mé ocelivé?
| אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש |
13 Zdaliž pak obrany mé není při mně? Aneb zdravý soud vzdálen jest ode mne,
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני |
14 Proti tomu, jehož lítostivost k bližnímu mizí, a kterýž bázeň Všemohoucího opustil?
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב |
15 Bratří moji zmýlili mne jako potok, pominuli jako prudcí potokové,
| אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו |
16 Kteříž kalní bývají od ledu, a v nichž se kryje sníh.
| הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג |
17 V čas horka vysychají; když sucho bývá, mizejí z místa svého.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם |
18 Sem i tam roztěkají se od toku svého obecného, v nic se obracejí a hynou.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו |
19 To vidouce houfové jdoucích z Tema, zástupové Sabejských, jenž naději měli v nich,
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו |
20 Zastyděli se, že v nich doufali; nebo přišedše až k nim, oklamáni jsou.
| בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו |
21 Tak zajisté i vy byvše, ne jste; vidouce potření mé, děsíte se.
| כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו |
22 Zdali jsem řekl: Přineste mi, aneb z zboží svého udělte darů pro mne?
| הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי |
23 Aneb: Vysvoboďte mne z ruky nepřítele, a z ruky násilníků vykupte mne?
| ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני |
24 Poučte mne, a budu mlčeti, a v čem bych bloudil, poslužte mi k srozumění.
| הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי |
25 Ó jak jsou pronikavé řeči upřímé! Ale co vzdělá obviňování vaše?
| מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם |
26 Zdali jen z slov mne viniti myslíte, a převívati řeči choulostivého?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש |
27 Také i na sirotka se obořujete, anobrž jámu kopáte příteli svému.
| אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם |
28 A protož nyní chtějtež popatřiti na mne, a suďte, klamám-liť před oblíčejem vaším.
| ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב |
29 Napravte se, prosím, nechť není nepravostí; napravte se, pravím, a tak poznáte, žeť jest spravedlnost v té řeči mé.
| שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה |
30 A jest-li na jazyku mém nepravost, neměl-liž bych, čitedlen býti bíd?
| היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות |
