Jób 29
1 Ještě dále Job vedl řeč svou, a řekl:
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ |
2 Ó bych byl jako za časů předešlých, za dnů, v nichž mne Bůh zachovával,
| מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃ |
3 Dokudž svítil svící svou nad hlavou mou, při jehož světle chodíval jsem v temnostech,
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃ |
4 Tak jako jsem byl za dnů mladosti své, dokudž přívětivost Boží byla v stanu mém,
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃ |
5 Dokudž ještě Všemohoucí byl se mnou, a všudy vůkol mne dítky mé,
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃ |
6 Když šlepěje mé máslem oplývaly, a skála vylévala mi prameny oleje,
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃ |
7 Když jsem vycházel k bráně skrze město, a na ulici strojíval sobě stolici svou.
| בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃ |
8 Jakž mne spatřovali mládenci, skrývali se, starci pak povstávali a stáli.
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃ |
9 Knížata choulili se v řečech, anobrž ruku kladli na ústa svá.
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃ |
10 Hlas vývod se tratil, a jazyk jejich lnul k dásním jejich.
| קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃ |
11 Nebo ucho slyše, blahoslavilo mne, a oko vida, posvědčovalo mi,
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃ |
12 Že vysvobozuji chudého volajícího, a sirotka, i toho, kterýž nemá spomocníka.
| כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃ |
13 Požehnání hynoucího přicházelo na mne, a srdce vdovy k plésání jsem vzbuzoval.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃ |
14 V spravedlnost jsem se obláčel, a ona ozdobovala mne; jako plášť a koruna byl soud můj.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃ |
15 Místo očí býval jsem slepému, a místo noh kulhavému.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃ |
16 Byl jsem otcem nuzných, a na při, jíž jsem nebyl povědom, vyptával jsem se.
| אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃ |
17 A tak vylamoval jsem třenovní zuby nešlechetníka, a z zubů jeho vyrážel jsem loupež.
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃ |
18 A protož jsem říkal: V hnízdě svém umru, a jako písek rozmnožím dny.
| ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃ |
19 Kořen můj rozloží se při vodách, a rosa nocovati bude na ratolestech mých.
| שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃ |
20 Sláva má mladnouti bude při mně, a lučiště mé v ruce mé obnovovati se.
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃ |
21 Poslouchajíce, čekali na mne, a přestávali na radě mé.
| לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃ |
22 Po slovu mém nic neměnili, tak na ně dštila řeč má.
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃ |
23 Nebo očekávali mne jako deště, a ústa svá otvírali jako k přívalu žádostivému.
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃ |
24 Žertoval-li jsem s nimi, nevěřili; pročež u vážnosti mne míti neoblevovali.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃ |
25 Přišel-li jsem kdy k nim, sedal jsem na předním místě, a tak bydlil jsem jako král v vojště, když smutných potěšuje.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃ |
