בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט-אזנך |
לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו |
כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה |
ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות |
ארח חיים פן-תפלס נעו מעגלתיה לא תדע |
ועתה בנים שמעו-לי ואל-תסורו מאמרי-פי |
הרחק מעליה דרכך ואל-תקרב אל-פתח ביתה |
פן-תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי |
פן-ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי |
ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך |
ואמרת--איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי |
ולא-שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא-הטיתי אזני |
כמעט הייתי בכל-רע-- בתוך קהל ועדה |
שתה-מים מבורך ונזלים מתוך בארך |
יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי-מים |
יהיו-לך לבדך ואין לזרים אתך |
יהי-מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך |
אילת אהבים ויעלת-חן דדיה ירוך בכל-עת באהבתה תשגה תמיד |
ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה |
כי נכח עיני יהוה--דרכי-איש וכל-מעגלתיו מפלס |
עוונתיו--ילכדנו את-הרשע ובחבלי חטאתו יתמך |
הוא--ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה |