ויען איוב ויאמר׃ |
שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם׃ |
שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃ |
האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי׃ |
פנו אלי והשמו ושימו יד על פה׃ |
ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃ |
מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל׃ |
זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃ |
בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃ |
שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃ |
ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃ |
ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃ |
ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃ |
מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו׃ |
הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃ |
כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃ |
יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃ |
אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע׃ |
יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה׃ |
כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃ |
הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט׃ |
זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃ |
עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃ |
וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃ |
יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃ |
הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃ |
כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃ |
הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃ |
כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃ |
מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו׃ |
והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃ |
מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃ |
ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל׃ |