約伯記 7
1 人生在世，豈不像服兵役﹖人的歲月，豈不像傭工的時日﹖
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו |
2 有如奴工切望陰涼，傭工期待工資：
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו |
3 這樣，我也只有承受失意的歲月，為我注定的苦痛長夜。
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי |
4 我臥下時說：「幾時天亮﹖」我起來時又說：「黑夜何時到﹖」我整夜輾轉反側，直到天亮。
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף |
5 我的肉身以蛆蟲與泥皮為衣，我的皮膚破裂流膿。
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס |
6 我的日月速於織梭，也因無希望而中斷。
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה |
7 請你記住：我的生命無非像一口氣，我的眼再也見不到幸福。
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב |
8 注目於我的，再也見不到我；你的眼看我時、我已不在了。
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני |
10 不再回家，本鄉也不認識他。
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו |
11 為此，我不能再閉口不言，我要吐露我心靈的憂愁，陳述我靈魂的苦楚。
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי |
12 我豈是海洋或海怪﹖你竟派遣警衛把守我。
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר |
13 我若想：「我的床榻會寬慰我，我的臥舖會減輕我的痛苦。」
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי |
14 你就以噩夢擾亂我，以異像驚嚇我。
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני |
15 我的心靈寧願窒息，寧死不願受此苦痛。
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי |
16 我已筋疲力盡，活不下去。任憑我去罷! 因為我的日月僅是一口氣。
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי |
17 人算什麼，你竟如此顯揚他，將他置諸心頭，
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך |
18 天天早晨看護他，時刻不斷考察他﹖
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו |
19 你到何時纔不注視我，而讓我輕鬆咽一下唾沫﹖
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי |
20 監察人者啊! 我犯罪與你何干﹖為何叫我當你的箭靶，使我成為你的重擔﹖
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא |
21 為何你不肯容忍我的過錯，寬赦我的罪惡﹖不久我將臥在塵土中，任你尋找我，我已不在了。
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני |
