אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה׃ |
ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה׃ |
פן אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא׃ |
ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה׃ |
כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי׃ |
לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא׃ |
ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה׃ |
והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל׃ |
לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה׃ |
ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי׃ |
והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה׃ |
והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה׃ |
ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם יהוה׃ |
לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה׃ |
ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ מצרים׃ |
והיה ביום ההוא נאם יהוה תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי׃ |
והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם׃ |
וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח׃ |
וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים׃ |
וארשתיך לי באמונה וידעת את יהוה׃ |
והיה ביום ההוא אענה נאם יהוה אענה את השמים והם יענו את הארץ׃ |
והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל׃ |
וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי׃ |