Suencuek 29
1 Te phoeiah Jakob loh a khoa kan tih khothoeng ca rhoek kah khohmuen la cet.
| וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי־קֶֽדֶם׃ |
2 Te vaengaha sawt hatah lohma kah tuito khaw, tekah tuito lamkah tui te tupinga tul dongah tuping loh a kaepah pathumlaa kol uh khaw, tuito kah a rhai kah lungrhang te khaw lawta hmuh.
| וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה־שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן־הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל־פִּי הַבְּאֵֽר׃ |
3 Te la tuping boeiha tingtun vaengah tuito rhai kah lungto tea paluet uh tih boiva tea tul uh. Te phoeiah lungto te tuito kah a rhai ah amah hmuen laa khueh uh.
| וְנֶאֶסְפוּ־שָׁמָּה כָל־הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת־הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת־הָאֶבֶן עַל־פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָֽהּ׃ |
4 Te dongah Jakob loh amih te, “Ka manucarhoek nangmih he me lamkah rhoek lae,” a tinah hatah, “Kaimih he Haran lamkah ni,” a ti uh.
| וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָֽחְנוּ׃ |
5 Te phoeiah amih te, “Nakhaw capa Laban tena ming uh a? a tinah hatah, “Ka ming uh ta,” a ti uh.
| וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת־לָבָן בֶּן־נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָֽעְנוּ׃ |
6 Te dongah Jakob loh amih taengah, “Anih tea sading ngawn a? a tinah hatah, “A sading tih a canu Rakhel khaw boiva neh halo ke,” a ti na uh.
| וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם־הַצֹּֽאן׃ |
7 Te vaengah, “Kho muep om pueng ta he, boivaa tingtun tue moenih. Boiva te tuitul, te phoeiah hlah lamtah luem sak,” a ti nah.
| וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא־עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעֽוּ׃ |
8 Tedae amih loh, “Tupingrhoek boeih tingtun tih tuito rhai lamkah lungto te ka paluet uh daengah ni boiva khaw tui ka tuluh. Ka paluet thai uh pawt atah ka tul uh thai pawh,” a ti uh.
| וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָֽסְפוּ כָּל־הָעֲדָרִים וְגָֽלֲלוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּֽאן׃ |
9 Amih te a voek li vaengah Rakhel loh a napa kah tu dawn ham tu neh ha puei uh.
| עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל ׀ בָּאָה עִם־הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִֽוא׃ |
10 Tedae Jakob loh a nupu Laban canu Rakhel te khaw, a nupu Laban kah boiva te khawa hmuh vanbangla Jakobte thoeih tih tuito rhai lamkah lungto tea paluet. Te phoeiah a nupu Laban kah boiva te tui a tul pah.
| וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת־רָחֵל בַּת־לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת־צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת־צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּֽוֹ׃ |
11 Te phoeiah Jakob loh Rakhel tea mok dae a ola huel tih rhap.
| וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת־קֹלוֹ וַיֵּֽבְךְּ׃ |
12 Tedae Jakob loh Rakhel taengah amahte a napa kah huiko neh Rebekah capa ni tilaa puen dongah Rakhel te yong tih a napa taengah puen.
| וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן־רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִֽיהָ׃ |
13 Laban long khaw a ngannu capa Jakob kah olthang tea yaak van neh anih doe ham yong tiha kop phoeiaha mok tih amah im laa khuen vaengah hekah olka boeih te Laban taengaha tae pah.
| וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת־שֵׁמַע ׀ יַעֲקֹב בֶּן־אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק־לוֹ וַיְנַשֶּׁק־לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל־בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵֽלֶּה׃ |
14 Te dongah Laban loh Jakob taengah, “Nang tah kamah rhuh neh saa pai ni,” a ti nah. Tedae anih taengaha khohnin hla la puet kho a sak.
| וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִֽים׃ |
15 Te vaengah Laban loh Jakob taengah, “Nang he kamah huiko la na om dongaha hoeihae lam a kai taengah na thohtat eh? Kai taengah na thapang te thui,” a ti nah.
| וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי־אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּֽךָ׃ |
16 Te vaengkah Laban canu rhoi tah, a ham mingte Leah tih, a noe ming te Rakhel la om.
| וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵֽל׃ |
17 Te vaengah Leah kah a mikte mongkawt dae Rakhel tah a suisak sakthen neh mueimae sakthen la om.
| וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָֽיְתָה יְפַת־תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶֽה׃ |
18 Tedae Jakob loh Rakhel tea lungnah dongah, “Na canua noe Rakhel ham nang taengah kum rhih ka tho ka tat ni,” a ti nah.
| וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת־רָחֵל וַיֹּאמֶר אֽ͏ֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּֽה׃ |
19 Te dongah Laban loh, “Hlang tloe te ka paek lakah nang taengah anih kan paekte then ngai tih kamah taengah khosa mai,” a ti nah.
| וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִֽי׃ |
20 Te vaengah Jakob loh Rakhel ham kum rhih thotat dae anih te a lungnah dongah a mik ah hnin at bangla om.
| וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָֽהּ׃ |
21 Te phoeiah Jakob loh Laban te, “Ka khohnin khaw cup coeng tih ka yuu te m'pae lamtah anih taengah ka yalh pawn ni,” a ti nah.
| וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־לָבָן הָבָה אֶת־אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶֽיהָ׃ |
22 Te dongah Laban loh te hmuen kah hlang boeih tea coi tih buhkoknaha saii.
| וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּֽה׃ |
23 Tedae hlaema pha vaengah tah a canu Leah tea khuen tiha paek dongah anih taengah Jakob yalh.
| וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת־לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶֽיהָ׃ |
24 Te phoeiah Laban loh a canu Leah taengah amah kah taengom Zilpah te taengomlaa paek.
| וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת־זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָֽה׃ |
25 Tedae mincang ah tah Leah te tarhaa om pah. Te dongah Laban te, “Kai taengah balaena saii he? Rakhel ham nang taengah ka thoh ka tat moenih a? Tedae balae tih kai nan phok,” a ti nah.
| וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה־הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל־לָבָן מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָֽנִי׃ |
26 Te vaengah Laban loh, “Kaimih kho ah caming hlanaha noea paek ham tea saii noek moenih.
| וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא־יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָֽה׃ |
27 Tahae yalh he a boeih phoeiah kai ham kum rhih koepna thohtat atah tekah thohtatnah yuengla anih te nang taengah kan paek bal ni,” a ti nah.
| מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם־אֶת־זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרֽוֹת׃ |
28 Te dongah Jakobloh a saii van tih tekah yalha boeih phoeiah a canu Rakhel te anih yuu la amah taengaha paek.
| וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן־לוֹ אֶת־רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּֽׁה׃ |
29 Te phoeiah Laban loh a canu Rakhel taengah amah kah taengom Bilhahte taengom laa paek.
| וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת־בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָֽה׃ |
30 Te vaengah Rakhel taengaha yalh bal hatah Rakhel te Leah lakaha lungnah ngai dongah anih ham kum rhih koep thotat.
| וַיָּבֹא גַּם אֶל־רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּֽם־אֶת־רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרֽוֹת׃ |
31 Leah te a hnoel te BOEIPAloh a hmuh dongah a bung tah a ong. Tedae Rakhel te a yaa sak.
| וַיַּרְא יְהוָה כִּֽי־שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת־רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָֽה׃ |
32 Te dongah Leahte pumrhih tih capaa cun hatah, “BOEIPA loh kai kah phacipphabaem tea hmuh tih ka va loh kai n'lungnah taktak pawn ni,” a ti. Te dongah a mingte Reubena sui.
| וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָֽמְרָה כִּֽי־רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִֽׁי׃ |
33 Te phoeiah koep pumrhih tih capaa cun hatah, “Kai n'hnoel te BOEIPAloh a yaak dongah he khaw kai m'paek,” a ti. Te dongah anih mingte Simeona sui.
| וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּֽי־שָׁמַע יְהוָה כִּֽי־שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן־לִי גַּם־אֶת־זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעֽוֹן׃ |
34 Te phoeiah koep pumrhih tih capaa cun hatah, “Anih ham capa voei thum ka cun pah dongah ka va loh kai taengah naep pawn ni,” a ti. Te dongah anih mingte Levia sui.
| וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּֽי־יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל־כֵּן קָרָֽא־שְׁמוֹ לֵוִֽי׃ |
35 Te phoeiah koep pumrhih tih capaa cun hatah, “BOEIPA te voei vai khaw ka uem eh?,” a ti. Te dongah anih mingte Judaha sui. Te phoeiah a ca cun te duem.
| וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת־יְהוָה עַל־כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַֽתַּעֲמֹד מִלֶּֽדֶת׃ |
