דבר יהוה אשר היה אל מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה--אשר חזה על שמרון וירושלם |
שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה ויהי אדני יהוה בכם לעד אדני מהיכל קדשו |
כי הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על במותי (במתי) ארץ |
ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד |
בפשע יעקב כל זאת ובחטאות בית ישראל מי פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם |
ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה |
וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עצביה אשים שממה כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו |
על זאת אספדה ואילילה אילכה שילל (שולל) וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה |
כי אנושה מכותיה כי באה עד יהודה--נגע עד שער עמי עד ירושלם |
בגת אל תגידו--בכו אל תבכו בבית לעפרה עפר התפלשתי (התפלשי) |
עברי לכם יושבת שפיר עריה בשת לא יצאה יושבת צאנן--מספד בית האצל יקח מכם עמדתו |
כי חלה לטוב יושבת מרות כי ירד רע מאת יהוה לשער ירושלם |
רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת ציון כי בך נמצאו פשעי ישראל |
לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל |
עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד עדלם יבוא כבוד ישראל |
קרחי וגזי על בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך |