ויען צפר הנעמתי ויאמר |
לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי |
מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני |
הזאת ידעת מני-עד מני שים אדם עלי-ארץ |
כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי-רגע |
אם-יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע |
כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו |
כחלום יעוף ולא ימצאהו וידד כחזיון לילה |
עין שזפתו ולא תוסיף ולא-עוד תשורנו מקומו |
בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו |
עצמותיו מלאו עלומו ועמו על-עפר תשכב |
אם-תמתיק בפיו רעה-- יכחידנה תחת לשנו |
יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו |
לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו |
חיל בלע ויקאנו מבטנו ירשנו אל |
ראש-פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה |
אל-ירא בפלגות-- נהרי נחלי דבש וחמאה |
משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס |
כי-רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו |
כי לא-ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט |
אין-שריד לאכלו על-כן לא-יחיל טובו |
במלאות שפקו יצר לו כל-יד עמל תבאנו |
יהי למלא בטנו--ישלח-בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו |
יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה |
שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים |
כל-חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא-נפח ירע שריד באהלו |
יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו |
יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו |
זה חלק-אדם רשע--מאלהים ונחלת אמרו מאל |