כי ירחם יהוה את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב |
ולקחום עמים והביאום אל מקומם והתנחלום בית ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם |
והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך--ומן העבדה הקשה אשר עבד בך |
ונשאת המשל הזה על מלך בבל--ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה |
שבר יהוה מטה רשעים--שבט משלים |
מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך |
נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה |
גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו |
שאול מתחת רגזה לך--לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ--הקים מכסאותם כל מלכי גוים (Sheol h7585) |
כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת |
הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה (Sheol h7585) |
איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים |
ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה--ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון |
אעלה על במתי עב אדמה לעליון |
אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (Sheol h7585) |
ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות |
שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא פתח ביתה |
כל מלכי גוים כלם--שכבו בכבוד איש בביתו |
ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב--לבש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס |
לא תחד אתם בקבורה כי ארצך שחת עמך הרגת לא יקרא לעולם זרע מרעים |
הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקמו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים |
וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד--נאם יהוה |
ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות |
נשבע יהוה צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום |
לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור |
זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים |
כי יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה |
בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה |
אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף |
ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג |
הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו |
ומה יענה מלאכי גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו |