ויהי דבר יהוה אלי לאמר |
בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני--מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים |
הנה חכם אתה מדנאל (מדניאל) כל סתום לא עממוך |
בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך |
ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך |
לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים |
לכן הנני מביא עליך זרים--עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך |
לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים |
האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך |
מותי ערלים תמות ביד זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה |
ויהי דבר יהוה אלי לאמר |
בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי |
בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו |
את כרוב--ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית--בתוך אבני אש התהלכת |
תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך |
ברב רכלתך מלו תוכך חמס--ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני אש |
גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך--לראוה בך |
מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל ראיך |
כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד עולם |
ויהי דבר יהוה אלי לאמר |
בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה |
ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני יהוה בעשותי בה שפטים--ונקדשתי בה |
ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני יהוה |
ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה |
כה אמר אדני יהוה בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב |
וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם--וידעו כי אני יהוה אלהיהם |