וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר׃ |
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה׃ |
שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה׃ |
ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר׃ |
את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ׃ |
והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך׃ |
ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל׃ |
וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה׃ |
והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם׃ |
וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו׃ |
יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה׃ |
כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה׃ |
בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו׃ |
וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו׃ |
במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך׃ |
לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך׃ |
ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם׃ |
ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח׃ |
ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה׃ |
וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו׃ |
וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים׃ |
וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן׃ |
והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי׃ |
ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ׃ |
כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו׃ |
ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו׃ |
וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו׃ |
ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו׃ |
ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו׃ |
ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל׃ |
ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא׃ |
וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים׃ |
ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל׃ |
ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם׃ |
וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך׃ |
אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך׃ |
את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך׃ |
אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים׃ |
וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד׃ |
כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך׃ |
ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב׃ |
כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד׃ |
לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך׃ |
ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה׃ |
וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה׃ |
והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך׃ |
וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר׃ |
אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו׃ |
או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל׃ |
וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו׃ |
אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו׃ |
ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו׃ |
כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך׃ |
ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו׃ |
כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם׃ |