ויען יהוה את איוב מן הסערה ויאמר׃ |
מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת׃ |
אזר נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני׃ |
איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה׃ |
מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו׃ |
על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה׃ |
ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים׃ |
ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא׃ |
בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו׃ |
ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים׃ |
ואמר עד פה תבוא ולא תסיף ופא ישית בגאון גליך׃ |
המימיך צוית בקר ידעתה שחר מקמו׃ |
לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה׃ |
תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש׃ |
וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר׃ |
הבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת׃ |
הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה׃ |
התבננת עד רחבי ארץ הגד אם ידעת כלה׃ |
אי זה הדרך ישכן אור וחשך אי זה מקמו׃ |
כי תקחנו אל גבולו וכי תבין נתיבות ביתו׃ |
ידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים׃ |
הבאת אל אצרות שלג ואצרות ברד תראה׃ |
אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה׃ |
אי זה הדרך יחלק אור יפץ קדים עלי ארץ׃ |
מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות׃ |
להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו׃ |
להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא׃ |
היש למטר אב או מי הוליד אגלי טל׃ |
מבטן מי יצא הקרח וכפר שמים מי ילדו׃ |
כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו׃ |
התקשר מעדנות כימה או משכות כסיל תפתח׃ |
התציא מזרות בעתו ועיש על בניה תנחם׃ |
הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ׃ |
התרים לעב קולך ושפעת מים תכסך׃ |
התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו׃ |
מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה׃ |
מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב׃ |
בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו׃ |
התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא׃ |
כי ישחו במעונות ישבו בסכה למו ארב׃ |
מי יכין לערב צידו כי ילדו אל אל ישועו יתעו לבלי אכל׃ |