ויען איוב ויאמר׃ |
עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ |
זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ |
ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ |
אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ |
דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ |
הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ |
ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ |
כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ |
יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ |
ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ |
יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ |
אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ |
חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ |
גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ |
לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ |
רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ |
גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ |
תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ |
בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ |
חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ |
למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ |
מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ |
בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ |
ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ |
ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ |
אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ |
כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ |
גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ |