כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים׃ |
העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃ |
הרבית הגוי לא הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל׃ |
כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין׃ |
כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש׃ |
כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום׃ |
למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת׃ |
דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל׃ |
וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר׃ |
לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף׃ |
וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך׃ |
ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃ |
והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו׃ |
ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד׃ |
זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב׃ |
ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים׃ |
על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃ |
כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן׃ |
בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו׃ |
ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו׃ |
מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃ |