ויאמר יהוה אלי קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז׃ |
ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו׃ |
ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר יהוה אלי קרא שמו מהר שלל חש בז׃ |
כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי ישא את חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור׃ |
ויסף יהוה דבר אלי עוד לאמר׃ |
יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו׃ |
ולכן הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו׃ |
וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל׃ |
רעו עמים וחתו והאזינו כל מרחקי ארץ התאזרו וחתו התאזרו וחתו׃ |
עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל׃ |
כי כה אמר יהוה אלי בחזקת היד ויסרני מלכת בדרך העם הזה לאמר׃ |
לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ואת מוראו לא תיראו ולא תעריצו׃ |
את יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם׃ |
והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם׃ |
וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו׃ |
צור תעודה חתום תורה בלמדי׃ |
וחכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו׃ |
הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יהוה לאתות ולמופתים בישראל מעם יהוה צבאות השכן בהר ציון׃ |
וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידענים המצפצפים והמהגים הלוא עם אל אלהיו ידרש בעד החיים אל המתים׃ |
לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר׃ |
ועבר בה נקשה ורעב והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה׃ |
ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח׃ |