ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ |
בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו׃ |
ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה׃ |
עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה׃ |
יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ׃ |
לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך׃ |
ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב׃ |
ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם׃ |
שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה וידעתם כי אני יהוה׃ |
יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה׃ |
לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך׃ |
וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה׃ |
ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי׃ |
כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך׃ |
כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה׃ |