ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ |
בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים׃ |
הנה חכם אתה מדנאל כל סתום לא עממוך׃ |
בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך׃ |
ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃ |
לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים׃ |
לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך׃ |
לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃ |
האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך׃ |
מותי ערלים תמות ביד זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ |
ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ |
בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי׃ |
בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו׃ |
את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכת׃ |
תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך׃ |
ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני אש׃ |
גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך׃ |
מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל ראיך׃ |
כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד עולם׃ |
ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ |
בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה׃ |
ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה׃ |
ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני יהוה׃ |
ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה׃ |
כה אמר אדני יהוה בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב׃ |
וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם׃ |