לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃ |
עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃ |
עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃ |
עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃ |
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃ |
עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃ |
עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃ |
עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃ |
מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃ |
ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ |
את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃ |
ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃ |
וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃ |
ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃ |
מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃ |
ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃ |
אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃ |
אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃ |
כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃ |
הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃ |
מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃ |
וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃ |