וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה |
איש כי ידר נדר ליהוה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו--לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה |
ואשה כי תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית אביה בנעריה |
ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה והחריש לה אביה--וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום |
ואם הניא אביה אתה ביום שמעו--כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום ויהוה יסלח לה כי הניא אביה אתה |
ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה |
ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה--יקמו |
ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה--ויהוה יסלח לה |
ונדר אלמנה וגרושה--כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה |
ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה |
ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה--וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום |
ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו--כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה הפרם ויהוה יסלח לה |
כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש--אישה יקימנו ואישה יפרנו |
ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה--הקים אתם כי החרש לה ביום שמעו |
ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו--ונשא את עונה |
אלה החקים אשר צוה יהוה את משה בין איש לאשתו--בין אב לבתו בנעריה בית אביה |